ארשה לעצמי לשאול שאלה: האם התפילה עצמה אינה "שיחה"? בין האדם לבורא ובין האדם לקהילתו? הרי ברמה המעשית מדובר בטקסט וככזה הוא מוגבל להבנה האנושית. למה, אם כן, האמונה והתפילה היא מערכת יותר שלמה להכרת האדם מאשר שאר האינטראקציות שפירטת בסוף?
אני לא חושב שהתפילה היא שיחה, מאחר והשיחה הינה לכיוון אחד בלבד, אלא אם כן אתה נביא
בנוגע לטקסט ושאר היכולות של האינטרקציה: עצם חבישת הכיפה לא הופכת אותך לבנאדם מאמין (הכוונה היא ליהודי מאמין) לעומת זאת חזרה בתשובה כן גוררת כיפה+מאפייני חיים נוספים ומוסר מסויים. כלומר הדלת כאן נפתחת לכיוון אחד בלבד.
אני משאר שאפשר לקחת את מה שכתב סולובייצ'יק ולצייר מעין דוגמא כזו. היה היה אדם חביב ומלא שמחת חיים. חילוני גמור. חיי את חייו, הרוויח את לחמו, עשה מילואים, דיבר על כדורגל עם החברים שלו וסך הכל חשב שהוא מאושר ושחייו מלאים. ואז יום אחד קרה משהו שגרם לו להבין שהוא לא לבד ושיש משהו *אחר* בנוסף למה שהוא מסוגל לראות, לשמוע, להריח ולחוש. מהרגע הזה הוא מתחיל להיות בודד. כי אמנם הוא מרגיש שיש משהו מעבר לחיים הווניליים שהוא מנהל, אך הוא לא מסוגל לחלוק את זה עם חבריו. בשלב הזה הוא נכנס אל היהדות ומקבל הסבר מה זה בעצם הדבר שהוא מרגיש וכיצד עליו לנהוג הלאה. זה השלב שבו ה"בודד" מצליח לתת שם ל"בדידותו" ולפגוש אנשים "בודדים" נוספים. יצא לו לפתוח סידור לא פעם בעבר. הוא הרגיש שהוא קורא בספר. היום הוא מרגיש שהוא לא קורא אלא מדבר אל משהו ששומע אותו.
Comments 3
ארשה לעצמי לשאול שאלה: האם התפילה עצמה אינה "שיחה"? בין האדם לבורא ובין האדם לקהילתו? הרי ברמה המעשית מדובר בטקסט וככזה הוא מוגבל להבנה האנושית. למה, אם כן, האמונה והתפילה היא מערכת יותר שלמה להכרת האדם מאשר שאר האינטראקציות שפירטת בסוף?
Reply
בנוגע לטקסט ושאר היכולות של האינטרקציה: עצם חבישת הכיפה לא הופכת אותך לבנאדם מאמין (הכוונה היא ליהודי מאמין) לעומת זאת חזרה בתשובה כן גוררת כיפה+מאפייני חיים נוספים ומוסר מסויים. כלומר הדלת כאן נפתחת לכיוון אחד בלבד.
אני משאר שאפשר לקחת את מה שכתב סולובייצ'יק ולצייר מעין דוגמא כזו. היה היה אדם חביב ומלא שמחת חיים. חילוני גמור. חיי את חייו, הרוויח את לחמו, עשה מילואים, דיבר על כדורגל עם החברים שלו וסך הכל חשב שהוא מאושר ושחייו מלאים. ואז יום אחד קרה משהו שגרם לו להבין שהוא לא לבד ושיש משהו *אחר* בנוסף למה שהוא מסוגל לראות, לשמוע, להריח ולחוש. מהרגע הזה הוא מתחיל להיות בודד. כי אמנם הוא מרגיש שיש משהו מעבר לחיים הווניליים שהוא מנהל, אך הוא לא מסוגל לחלוק את זה עם חבריו.
בשלב הזה הוא נכנס אל היהדות ומקבל הסבר מה זה בעצם הדבר שהוא מרגיש וכיצד עליו לנהוג הלאה. זה השלב שבו ה"בודד" מצליח לתת שם ל"בדידותו" ולפגוש אנשים "בודדים" נוספים. יצא לו לפתוח סידור לא פעם בעבר. הוא הרגיש שהוא קורא בספר. היום הוא מרגיש שהוא לא קורא אלא מדבר אל משהו ששומע אותו.
Reply
Reply
Leave a comment