אמנות המלחמה
לפני הרבה זמן קישרתי פה לאתר בשם "בייבמאסטר", אשר הציע הדרכה ברזי ההתחלה עם נשים, במיטב העילגות האפשרית.
היום נפלתי על עוד אתר כזה, "המרכז לא(ו)מנות הפיתוי" (הם לא מצליחים להחליט אם הם כותבים את זה עם ו' או בלי, ולכן בכותרות הדפים זה מופיע כ"המרכז ל-אומנות הפיתוי", כדי שלא יחשדו בהם בלאומנות, מן הסתם). למרבה השמחה (אולי), הרבה פחות עילג, לפחות בחלק הרשמי של האתר ובחלק מהמאמרים (כן, יש מאמרים. חלקם סבירים. חלקם הם זוועת אלוהים חיה, מבחינת שפה).
אני לא אגיד שהרעיון רע. חיזור הוא דבר שאנחנו לא לומדים, ונאלצים לגשש את דרכנו בעיוורון מוחלט ומתוך פגיעות איומה עד שאנחנו מגלים - או לא - איך עושים את זה, ובדרך כלל בשלב זה כבר מלאה סאת העלבונות והדיכאונות עד תום. יש הרבה מה לומר בזכות לימוד מעשי של הדרכים והגישות לחיזור נכון, שיתן לאדם את הביטחון שאפשר לרכוש רק מתוך התערובת של ידע וניסיון.
אבל התוכן, אוי התוכן. חלק ממנו סביר בהחלט. אבל חלק ממנו הוא המיצוי של התרכיז של המיץ של הגועל נפש במלחמת המינים, תערובת א(ו)מנותית ביותר של שוביניזם, התנשאות, נצלנות וניכור מוחלט. בניגוד לגברים, כך האתר, נשים לא יודעות מה הן רוצות. בניגוד לגברים, הן יצורים מבולבלים עם רצונות סותרים. בניגוד לגברים, החשיבה שלהן - אם ניתן לכנותה כך - היא רגשית, לא הגיונית חלילה. והנה, כך תנצלו כל זאת - בדרכי ערמומיות ותחבלנות - כדי להשיג את מבוקשכם, הווה אומר, זיונים כיד המלך.
אני לא יודעת, אולי זה עובד. אולי כשכל כך נואשים, וכל כך חסרים כלים להתמודדות, זה שווה את זה. אולי התוצאה בסופו של דבר דווקא חיובית. אבל אלוהים, כמה שזה מבחיל, ופתטי, ועצוב. ואני לעולם לא אבין למה אי אפשר להנחות בני אדם בכלים להתמודדות עם היחסים בין המינים בלי שפע מסרים של ביזוי, הקטנה והשפלה, ולמה אותם "כלים" מוצעים הם תמיד תחבולות, רק תחבולות, בבחינת "כי בתחבולות תעשה לך מלחמה".