תיאורים - מבוא ופחות

[elodea_2]

בפוסט הזה ובבאים אחריו אני הולכת לכתוב על הקווים שמנחים אותי כשאני כותבת תיאורים. אולי יהיו גם כמה תירגולים בסוף. או קוסם. מה שיהיה יותר מגניב.

כאשר כותבים חשוב לתאר. אני חושבת שעל האקסיומה הזו קשה לערער. מעטים הכותבים שהצליחו להחליק סיפור שלם בלי תיאורים (זה אחד המפורסמים בהם), וגם הם לא חזרו על כך לעיתים קרובות. תיאורים חשובים כי הם מאפשרים לנו

Comments

[yael_cwen]

אני חייבת למחות על הוצאת הדיבה - אני *כן* עצלנית.

חוץ מזה, יופי של פוסט! והוידאו נהדר.

[elodea_2]

תודה :)

[persephone_il]

תרגילים! כן!
בהקשר הזה - רותם הרי עשתה סדנה על תיאורים באייקון, עם שחקנים. הדבר המגניב בעולם. ואני, האמת, לא מתארת כלום אם אני מרגישה שאני יכולה to get away with it.

[elodea_2]

הו, אז נסדר את זה!

(אבל לא ברמה של רותם... היא... כאילו... רותם!!1)

לא יודע עד כמה אני מסכים איתך

[lordgromit]

כלומר, כן - ודאי שתיאורים ארכניים זה רע, ואני גם מסכים, בעקרון, עם הדרישה לתמציתיות ולמיקוד - לא רק בתיאורים, אלא בכלל.

עם זאת, עשית כאן הכללה גסה מדי. תיאורים הם כלי סיפורי, וכמו כל כלי יש דרכים רבות להשתמש בו, תלוי בתוצאות שאת רוצה להשיג. תיאור תמציתי הוא מצוין לאפיון דמויות, והוא גם מחייב את הקורא להשלים פרטים בכוחות עצמו ולהעשיר מתוך עצמו את חוויית הקריאה. אני לגמרי בעד זה... במקרים המתאימים. בוודאי.

רק שתיאורים משמשים גם לדברים נוספים. הם מסייעים לכותב לשלוט בקצב הסיפור שלו, לגרום לקורא להתעכב על פרטים מסוימים, להסתיר רמזים קריטיים בתוך תיאורים טפלים (למשל בכתיבה בלשית), וכמובן להשתמש בתיאורים ככלי פיוטי. אפשר לעשות המון עם תיאורים שאינם תמציתיים. תראי למשל את הסיפור שופע התיאורים הזה של דיוויד ד' לוין - ריבוי התיאורים בפתיחה שם משמש לבניית אווירה ולמסירת מידע חיוני עוד לפני שבכלל החל אפיון הדמויות. וזה סיפור נהדר בעיני

Re: לא יודע עד כמה אני מסכים איתך

[kenny66]

מש"א

Re: לא יודע עד כמה אני מסכים איתך

[yael_cwen]

זה רק פוסט ראשון בסדרה. זה די ברור שבפוסטים הבאים האצה תכתוב קווים מנחים נוספים שיהיה בהם את מה שאתה רוצה.

טיפה סבלנות.

Re: לא יודע עד כמה אני מסכים איתך

[elodea_2]

מש"א!

[sabrerunner]

מה שאני עושה, לחודית בתאורי דמויות, הוא באמת לנסות למעט כי אני בדרך כלל שוכח כל פרט מעבר לאווירה שהדמות משדרת. כמו שנאמר, אפים סולדים וחיתוכי פרצוף וסנטרים משונים ולרוב גם עיניים בורקות בגוון כחול בהיר קרחוני פשוט פורחות מזכרוני. אז אני מנסה לתאר את האווירה שהדמות מקרינה סביבה ואם צריך אז גם פרטים חשובים. לדוגמה, להב: "מה שהגיע במורד הרחוב היה כתם שחור. מקרוב היה אפשר להבחין ברוכב לבוש במה שנראה כמו חליפת אימונים שחורה היושב על אופנוע כביש שחור. ורק כשהוריד את קסדתו השחורה ניתן היה לראות את פרצופו, פרצוף שהיה יכול להיות מקומי בכל עיר על פני כדור הארץ ובשערו הבלונדיני הכהה."
אבל באופן כללי, אני מתאר כאילו אני מצלם סרט. כמו שאמרו לי שטרי פראצ'ט עובד (אני כבר לא בטוח אם זה נכון או לא). בין אם זה להראות על מה הדמויות מסתכלות, להתמקד בפנים מסוימות כשמישהו מדבר, ובין אם זה להרעיד את המצלמה או להניע אותה בתנועות חלקות ואיטיות.