ו'או, עבר הרבה זמן מאז הפעם האחרונה שעשיתי כזה...
האמת היא, שהיו כמה פוסטים שנורא נורא גירד לי לכתוב (במיוחד על מגדר ב-
El Goonish Shive, והפחד שלו ממין והתבגרות, היחס להומוסקסואליות וכל קו העלילה החדש של
"רובין מעמידה פנים שהיא לסבית" ב-Shortpacked, והדאגה האמיתית שסנדרה הולכת ומבססת סיבות עלילתיות להפריד בין קולין לפוקס
ב"עוינות ידידותית") אבל
(
Read more... )
Comments 5
(The comment has been removed)
אני לא אתווכח על דעתך, אבל אני כן אשאל למה זה היה מוזר איך התחלתי ואיך סיימתי את הביקורת?
כאמור, אני לא מסכים עם דעתך; אני חושב שאכן יש כאן כמה הרפתקאות (אחד חפירת המבוך; השנייה הלחימה ב"טרור הלבן"; השלישית עליית הדרגות של הגובלינים) שלא אמורות להתחבר. אם ורד כבר משווה למרטין, אז זה אותו הדבר. הוא מספר כמה סיפורים מקבילים באותו עולם ובאותו הסגנון.
Reply
נדמה לי שהבעיה שם היא שהמעברים בין העלילות לא לגמרי חלקים. לוקח רגע להבין שהוא החליף סצינה, אולי כי אין רמזים גרפיים (כמו, נגיד, שינויים בסגנון הציור) שיבדילו. אבל זה גם יכול להיות אפקט של קריאה רציפה לעומת הקריאה של אחת-לשבוע, שאמורה להיות הפורמט המקורי. אולי.
ואני רוצה לחלוק על הקביעה שלך (אם הבנתי את דבריך נכון) שפנטסטי פירושו לא הגיוני. עולם פנטסטי טוב אמור לשמור על היגיון פנימי שהקורא/צופה אמור להיות מסוגל להבין אותו ולעקוב אחריו.
(כן, נו, אמרתי שאני הולכת לעבוד. אז אמרתי. מילה שלי זה לא מילה.)
Reply
אוף, לעזאזל. היית חייב, כשאני אמורה לעבוד (טוב, כן, הסטטיסטיקה מלמדת שזה הזמן שבו הכי סביר שאני אבדוק קישורים שמבטיחים בזבוז זמן רציני).
סצינות המוות שלו מרשימות מאד - ואני מתייחסת אליהן כי זה בדרך כלל איזשהו מדד לנכונות של יוצרים לא לוותר על מציאותיות לטובת ה"נעים" של הקורא. הוא רוצה לומר משהו והוא אומר אותו. מרטיני במקצת. המוות של העיוור ההוא היה עבודת קומיקס ממש יפה, ולחיצה הגונה על בלוטות המה-שזה-לא-יהיה. הזדהות, זעזוע, משהו כזה.
אבל יא ווראדי, כמה שנים לקח לו לעבור משלב ה"הי הי, במכאניקה של מו"ד יש המון פיצ'רים מגוחכים נורא שנראים ממש דביליים כשמשווים אותם למציאות ואני אצחק על כל אחד ואחד מהם עכשיו, לפי הסדר, וחוץ מזה גם אעשה צחוק מחוסר החיים והבגרות של השחקנים, אם כבר", לסגור את האקספוזיציה ולהגיע לשלב שבו הדמויות אשכרה הופכות לדמויות. כמעט התייבשתי בדרך.
טוב, נו, עצרתי באמצע. ועכשיו אני הולכת לעבוד וההמשך יחכה לאחר כך. וזהו. החלטתי נחושה. באמת.
Reply
Reply
Reply
Leave a comment