אם אתה מדבר על סודוקו של אתמול, אני מסכים איתך בכל מילה. שמח לשמוע שאני לא היחיד - עד לטבלאות אקסל הגעתי איתו, ועדיין אני לא בטוח כמה דרגות חופש נשארו בבנזונה הזה.
אם אתה מדבר על של הבוקר, פתרתי אותו.
ובכל מקרה, סודוקו של ישראלי הם פארשים. לסודוקו אמור להיות פתרון יחיד. זוג או שניים זה סביר, אבל כשמגיעים לאיזה שמונה או עשר משבצות או יותר - זה פשוט המנעות מבניית פאזל מוצלחת. זה חוסר-יכולת לשבץ את הרמזים כמו שצריך. מוות.
משחקים יכולים להיות בעלי פתרון סגור - כזה שככל שאתה מתקדם בהם יותר כך יש לך פחות דרגות חופש, ולכן הפתרון הולך ומתברר - או שהם יכולים להיות בעלי פתרון פתוח או יצירתיים (כרגע אני נזכרת בנוסטלגיה ב-The incredible machine, אשר השתדל, לפחות ברמות המתקדמות, ללכת בכיוון הזה). סודוקו שיש לו ריבוי פתרונות הוא משחק רע לא כי ריבוי פתרונות הוא דבר רע, אלא כי מי שמשחק במשחק מהסוג הזה רוצה מנוחה מהמורכבות של ריבוי הפתרונות והצורך בבחירה של חיי היומיום, והתעסקות במשהו שיש לו פתרון אחד סופי שדורש עבודה שיטתית ומינימום החלטות (עוד דוגמה אפשר לראות ב חידה שהעלה זיו - השני - לבלוג שלו לפני כמה זמן). הסיפוק מפתרון סודוקו נובע, בין השאר, מהתחושה שבאיזשהו שלב, אחרי שעשית עבודה התחלתית הכרחית, דרגות החופש שלך הולכות ומצטמקות בכל שלב, והפתרון המתקבל הכרחי ומסתדר מעצמו. כך שבעצם, ההגדרה של סודוקו טוב או רע נובעת מצרכיו של הפותר, לא מעצם מהותה של החידה
( ... )
למרות היופי שבהסבר שלך, לא. ספציפית עם סודוקו, פיתרון יחיד הוא חלק מהכללים של המשחק, כמו זה שבריבוע מופיעות הספרות 1 עד 9, כל אחת מהן, וכל אחת רק פעם אחת.
אילו כללי הסודוקו היו נתונים מאמא טבע, חוקים מתמטיים שאין לשנותם או כללים לוגיים או משהו כזה, בסדר. אבל את כללי הסודוקו יצרו בני אדם, ובאופן טבעי, הם יצרו אותם כך שיענו על צורך כלשהו, כמו כלליו של כל משחק. ולרוב המשחקים שבני אדם משחקים יש יותר ממערכת כללים אחת, שמשתנה ממקום למקום או מזמן לזמן.
אם את מנסחת את זה ככה... כן, חוקי המשחק עונים על צורך כלשהו, אבל לאו דווקא על הצורך הפסיכולוגי שאת הגדרת. רוצה דוגמא לצורך פסיכולוגי אחר? אם מסתכלים על סודוקו ברמה גבוהה מאוד, הרבה פעמים נדמה כאילו עומד להסתמן יותר מפיתרון אפשרי אחד. הידיעה שזה ככה דווקא הייתה נותנת לי - לתפיסתי - פתח לא להתאמץ יותר מדי ברגע שאיתרתי את 2 או 3 הפתרונות האפשריים שנותרו. אבל אם אני יודעת שיש רק עוד אחד? אני משקיעה מאמץ אקסטרה כדי לעלות על הפיתרון האחד הזה. ואני אישית, יש לי צורך באתגר כדי שיהיה לי מעניין.
ה- psyche של אנשים הוא מורכב מדי מכדי לנתח אותו ככה, כאילו יש מוטיבציה אחת בסיטואציה מסויימת לכל בני האדם באשר הם.
Comments 9
אם אתה מדבר על של הבוקר, פתרתי אותו.
ובכל מקרה, סודוקו של ישראלי הם פארשים. לסודוקו אמור להיות פתרון יחיד. זוג או שניים זה סביר, אבל כשמגיעים לאיזה שמונה או עשר משבצות או יותר - זה פשוט המנעות מבניית פאזל מוצלחת. זה חוסר-יכולת לשבץ את הרמזים כמו שצריך. מוות.
Reply
Reply
Reply
ואנחנו צריכים לעשות תחרות כזו, או לפחות רשימה - דברים שהם משל/אלגוריה/מטאפורה להתנהלות של העמותה.
Reply
אלגוריות להתנהלות של העמותה, בתמה של בני סלע!
Reply
משחקים יכולים להיות בעלי פתרון סגור - כזה שככל שאתה מתקדם בהם יותר כך יש לך פחות דרגות חופש, ולכן הפתרון הולך ומתברר - או שהם יכולים להיות בעלי פתרון פתוח או יצירתיים (כרגע אני נזכרת בנוסטלגיה ב-The incredible machine, אשר השתדל, לפחות ברמות המתקדמות, ללכת בכיוון הזה). סודוקו שיש לו ריבוי פתרונות הוא משחק רע לא כי ריבוי פתרונות הוא דבר רע, אלא כי מי שמשחק במשחק מהסוג הזה רוצה מנוחה מהמורכבות של ריבוי הפתרונות והצורך בבחירה של חיי היומיום, והתעסקות במשהו שיש לו פתרון אחד סופי שדורש עבודה שיטתית ומינימום החלטות (עוד דוגמה אפשר לראות ב חידה שהעלה זיו - השני - לבלוג שלו לפני כמה זמן). הסיפוק מפתרון סודוקו נובע, בין השאר, מהתחושה שבאיזשהו שלב, אחרי שעשית עבודה התחלתית הכרחית, דרגות החופש שלך הולכות ומצטמקות בכל שלב, והפתרון המתקבל הכרחי ומסתדר מעצמו. כך שבעצם, ההגדרה של סודוקו טוב או רע נובעת מצרכיו של הפותר, לא מעצם מהותה של החידה ( ... )
Reply
Reply
אילו כללי הסודוקו היו נתונים מאמא טבע, חוקים מתמטיים שאין לשנותם או כללים לוגיים או משהו כזה, בסדר. אבל את כללי הסודוקו יצרו בני אדם, ובאופן טבעי, הם יצרו אותם כך שיענו על צורך כלשהו, כמו כלליו של כל משחק. ולרוב המשחקים שבני אדם משחקים יש יותר ממערכת כללים אחת, שמשתנה ממקום למקום או מזמן לזמן.
Reply
כן, חוקי המשחק עונים על צורך כלשהו, אבל לאו דווקא על הצורך הפסיכולוגי שאת הגדרת. רוצה דוגמא לצורך פסיכולוגי אחר? אם מסתכלים על סודוקו ברמה גבוהה מאוד, הרבה פעמים נדמה כאילו עומד להסתמן יותר מפיתרון אפשרי אחד. הידיעה שזה ככה דווקא הייתה נותנת לי - לתפיסתי - פתח לא להתאמץ יותר מדי ברגע שאיתרתי את 2 או 3 הפתרונות האפשריים שנותרו. אבל אם אני יודעת שיש רק עוד אחד? אני משקיעה מאמץ אקסטרה כדי לעלות על הפיתרון האחד הזה. ואני אישית, יש לי צורך באתגר כדי שיהיה לי מעניין.
ה-
psyche
של אנשים הוא מורכב מדי מכדי לנתח אותו ככה, כאילו יש מוטיבציה אחת בסיטואציה מסויימת לכל בני האדם באשר הם.
Reply
Leave a comment