למה איני הולך להפגנה

[ijon]

ידידה שאלה אותי אם אגיע להפגנה במוצ"ש. הנה תשובתי:חוששני שלא.

ככל שאני מנסה לשכנע את עצמי שאין זה כך, איני מצליח לסתור את התרשמותי העמוקה שאין שום השפעה להפגנות בישראל. משמעותה של הפגנה נגזרת מן הידיעה שלנמען ההפגנה (במקרה זה, נבחרי הציבור שלנו, וספציפית הממשלה המכהנת) אכפת מדעתו (או זעמו) של הציבור. לנמעני הפגנה ציניים כמו פוליטיקאים, אכפת אך

Comments

[ijon]

אינני בטוח שאני מבין: האם אתה אומר שבעת שיפגינו במוצ"ש נגד הממשלה ויקראו להתפטרות רוה"מ או שהב"ט, הנמענים הם בעצם "השמאל השקט"? באיזה מובן הם הנמענים? כלומר, מה המסר שלדעתך מכוון אליהם, ואיזה אפקט אתה חושב שסביר לצפות לקבל מהפגנה כזו?

And yet:

[anonymous]

Though I am not sure I agree with the demonstration on Sat:
Demonstrations have an effect wider than addressing directly those in power. They might affect the media, the general public opinion and views, morale, caring, involvement and activity levels in the public. They might also affect worldwide opinion about the Israeli public.
I find all the above very important.

Gali

(How on earth do you right-align text here for Heb usage?)

Re: And yet:

[assafr]

Gali: Text-align is easy. You just have to put your text between these two lines:

בלה בלה בלה עברית

[ijon]

לא. הרי כתבתי: "נותרה לנו רק ההצבעה בקלפי". אבל בין יום בחירות למשנהו, אני מתרשם שהדרך היחידה להשפיע על נבחרינו היא באמצעים משפטיים, כלומר בג"צים מחד גיסא וחקירות פליליות מאידך גיסא.

[ijon]

בעקבות הפנייתך, קראתי את רשומתה של גב' מוזס. אינני רואה איך זו תשובה לטענתי: אני טענתי טענה לגבי *האפקטיביות* של הפגנה; היא טענה טענה לגבי קיומם של דברים פסולים, וגזרה מכך שיש לצאת להפגנה. היא לא הסבירה איך ההפגנה תועיל, ולו כזרת, נגד הדברים הפסולים.

[ijon]

אולי היו חוששים, לוּ חשבו שמי שמסתכלים ומסתייגים אינם מיעוט מבוטל. התרשמותי המוצקה (לא ערכתי סקר, אבל אני מתבסס על חלוקת המנדטים בכנסות האחרונות, על האזנה מתמשכת ל-vox populi, ועל עמדות התקשורת ו"מובילי דעה" בסוגיות עקרוניות) היא שפשוט אין רוב לעמדות הומניסטיות בסיסיות -- בעד זכויות אדם, בעד אי-הפליה בין אזרחים, נגד כפיה דתית, וכו'; לא רק שאין רוב, אלא שהדוגלים בעמדות הללו ברצינות (דהיינו, גם כשלא מדובר ביהודים; דהיינו, גם לגבי "אחרים" מכל הסוגים), הם מיעוט מבוטל.

זו עובדה (אם נניח רגע שאני צודק בהתרשמותי) שלא מספיק מבני אותו מיעוט מקדישים לה מחשבה, לדעתי. אני מתרשם שרוב בני המיעוט הזה משוכנעים שאחרי הכל, יש רוב לרעיונות האלה בישראל, ורק "מיעוט קולני" או "עשבים שוטים" מקלקלים את העסק. זו שטות רומנטית.

הוא הדין לגבי כמות החילונים בישראל; רוב המתקראים חילונים הם הרי "מסורתיים" בדרגות תסביך-אשמה ובלבול-זהות משתנות, ואינם מחזיקים בתודעה חילונית כלל. אבל הסטטיסטיקה הרשמית של מספר החילונים בישראל מתבססת על תיוג-עצמי, ואפילו לפי סטטיסטיקה זו אין רוב ל"חילונים" בישראל

[passacaglio]

אני חושב שהבעיה האמיתית של השמאל הישראלי הוא הקונספט של "אין זה ראוי" או "כך לא צריך". נולדנו לעולם שבו דמוקרטיה זה דבר מובן מאליו במדינות המערב, ואנחנו נוטים לשכוח שהיא הושגה שם בהמון דם ומאמץ. לא מספיק לייצר אמיתות, צריך למכור אותן, וכדי למכור אותן צריך לפמפם אותם שוב ושוב. רק אם האזרחים יתרגלו לנוכחותם של אותם רעיונות יצמח שינוי אמיתי.