И. Иртеньев "Сгущалась тьма над пунктом населенным..." Сгущалась тьма над пунктом населенным,
В ночном саду коррупция цвела,
Я ждал тебя, как свойственно влюбленным,
А ты, ты, соответственно, не шла.
Я жаждал твоего коснуться тела,
Любовный жар сжигал меня дотла,
А ты прийти ко мне не захотела,
А ты, смотрите выше, все не шла.
Полночный сад был залит лунным светом,
Его залил собою лунный свет.
Сказать такое - нужно быть поэтом,
Так написать - способен лишь поэт.
Поэт, он кратким должен быть и точным,
Иначе не поэт он, а фуфло.
Короче, я сидел в саду полночном.
А ты, как чмо последнее, не шло.
ענן כבד ירד על שמי ארצנו,
היה צמיג החושך כמו לפתן.
המתנתי לך באהבה מוחצנת,
ואת לא באת, אפילו לא טלפנת.
באמצע בלגן, שחיתות והרס
עמדתי איתן, ואילו את
במקום סכין בגב תקעת לי ברז,
וכפי שכבר אמרתי, לא הופעת.
הגן כולו הוצף באור ירח,
אור הירח את הגן הציף.
רק משורר יודע לנסח
משפט כזה, ורק מתוך פרינציפ.
המשורר חייב להיות רומנטי,
אחרת ידרדר לפלגיאט.
בקיצור, לך בגן לילי המתנתי,
ואת, יא מכוערת, לא הגעת.