И. Бродский «Стансы городу»

[makar_svirepii]

    Да не будет дано

умереть мне вдали от тебя,

в голубиных горах,

кривоногому мальчику вторя.

Да не будет дано

и тебе, облака торопя,

в темноте увидать

мои слезы и жалкое горе.

Пусть меня отпоет

хор воды и небес, и гранит

пусть обнимет меня,

пусть поглотит, мой шаг вспоминая,

пусть меня отпоет,

пусть меня, беглеца, осенит

белой ночью твоя

неподвижная слава земная.

Все умолкнет вокруг.

Только черный буксир закричит

посредине реки,

исступленно борясь с темнотою,

и летящая ночь

эту бедную жизнь обручит

с красотою твоей

и с посмертной моей правотою.

1962

מי יתן ואלך

למקום מבודד ומושלם

תוך תחושת פעימות

של ליבך והדם בעורקייך,

כמו עובר ברחמך.

לא תדעי, לא תראי לעולם

את עיניי הדומעות

וסבלי, כה עלוב, לפנייך.

יציקה וגרניט

יעמדו ויגידו קדיש

וקריעה יקרעו

בזכרם צעדיי שאינם עוד,

הם ידעו להספיד

בן תמותה שידע להרגיש,

כי שניהם נבראו

לחיי תהילה ואלמוות.

ערפל יכסה

את גופך, רק ניצוץ ירצד

על מימי הנהר

תוך ריקוד מטורף ואקסטאטי,

והלילה הזה

את חיי הקטנים יאחד

עם יופיך שנשאר

לעולם, בעולם שידעתי.

2008