טוב מה אני אגיד לך? אני אוהבת סמים והם חלק אינטגרלי מהחיים שלי. הסמים עבורי הם כמו האהבה שלי לסקס וכמו האהבה שלי לקניות ולמסעדות טובות. אני אוהבת להנות מהחיים, אני חובבת תענוגות ועבורי סמים הם סוג של תענוג, בריחה מהמציאות הרגילה וכניסה למקום חמים ונעים, מרגיע ומפנק.
אם את לא יכלה להסתדר עם סמים כי יש לך בעיות נפשיות, זה לא קשור לשום דבר מלבדך. בנג'י כמוני, הוא נהנתן,הדוניסט שאוהב סמים. בתור חברתו לחיים, כל שנותר לך הוא להיות שם בשבילו ולהבין את זה. וזהו.
אני לא רוצה להשמע כמו פליטה של איזו סאפורט גרופ אבל אני חייבת לפתוח בחיבוק ענק ולומר שאני ממש ממש גאה בך.
לא הייתי בקפה בשישי ואחת הסיבות לזה אגב היא כי גם אני אינני מוצאת את מקומי יותר במקומות האלה. נמאס לי להשתכר עד אובדן הכרה או זיונים מפוקפקים בשירותים וגם אני לא עושה סמים המון זמן. חלק מזה כי אני לא רוצה וחלק כי אני לא יכולה (איזונים כימיקליים מפוקפקים זו הגדרה מצוינת). אני בטוחה שאם לא היו לי שום מגבלות יכול להיות שעדיין הייתי מפלרטטת עם סמים כאלה ואחרים מדי פעם, ואני באמת אסירת תודה על כך שאני לא יכולה. הפעם האחרונה בה עישנתי ג'וינט (למי שלא זוכר) הסתיימה בהתעלפות בשירותים של השסק. איזה דאון-פול לחזרזירת סמים של 3 אקסטות, ג'וינטים ומלאאאא בלווווונים בערב.
אין ספק שדברים נראים בצורה מסוימת כשמסתכלים עליהם מהצד ובצורה אחרת לגמרי כשאתה חלק מהמעגל הסטלני. אני גם חושבת שיש לגיטימציה להעביר ביקורת אחרי שהיית בשני העולמות.
ובאשר לרותם: זו פשוט עובדה. זה קשה. אני מאמינה שחלק מזה זה דווקא בגלל הערגה.
Comments 23
Reply
סתם היה לי ממש לא נוח
Reply
אני אוהבת סמים והם חלק אינטגרלי מהחיים שלי. הסמים עבורי הם כמו האהבה שלי לסקס וכמו האהבה שלי לקניות ולמסעדות טובות. אני אוהבת להנות מהחיים, אני חובבת תענוגות ועבורי סמים הם סוג של תענוג, בריחה מהמציאות הרגילה וכניסה למקום חמים ונעים, מרגיע ומפנק.
אם את לא יכלה להסתדר עם סמים כי יש לך בעיות נפשיות, זה לא קשור לשום דבר מלבדך. בנג'י כמוני, הוא נהנתן,הדוניסט שאוהב סמים. בתור חברתו לחיים, כל שנותר לך הוא להיות שם בשבילו ולהבין את זה.
וזהו.
Reply
Reply
Reply
לי קשה נפשית לתמוך לצורך העניין בבנג'י שהוא כולו דלוק ולא זוכר איך קוראים לו, ולא מסוגל להתסכל לי בעיניים.
ומצד שני, אני לא אגיד לו שיפסיק כי אני לא עושה.
אבל זו בדיוק הדילמה כאן
Reply
לא הייתי בקפה בשישי ואחת הסיבות לזה אגב היא כי גם אני אינני מוצאת את מקומי יותר במקומות האלה. נמאס לי להשתכר עד אובדן הכרה או זיונים מפוקפקים בשירותים וגם אני לא עושה סמים המון זמן. חלק מזה כי אני לא רוצה וחלק כי אני לא יכולה (איזונים כימיקליים מפוקפקים זו הגדרה מצוינת). אני בטוחה שאם לא היו לי שום מגבלות יכול להיות שעדיין הייתי מפלרטטת עם סמים כאלה ואחרים מדי פעם, ואני באמת אסירת תודה על כך שאני לא יכולה. הפעם האחרונה בה עישנתי ג'וינט (למי שלא זוכר) הסתיימה בהתעלפות בשירותים של השסק. איזה דאון-פול לחזרזירת סמים של 3 אקסטות, ג'וינטים ומלאאאא בלווווונים בערב.
אין ספק שדברים נראים בצורה מסוימת כשמסתכלים עליהם מהצד ובצורה אחרת לגמרי כשאתה חלק מהמעגל הסטלני. אני גם חושבת שיש לגיטימציה להעביר ביקורת אחרי שהיית בשני העולמות.
ובאשר לרותם: זו פשוט עובדה. זה קשה. אני מאמינה שחלק מזה זה דווקא בגלל הערגה.
Reply
הארנב היחיד שראיתי היה ביום שישי על המדרכה בבוגרשוב מול הדראגסטור
ארנב גדול ושחור.
שהברחתי לאיזה חצר כדי שלא ידרס.
באמאשלי.
Reply
Reply
אני במיוחד מזדהה עם סעיף 3.
Reply
Reply
Leave a comment