מחר אחר הצהריים טס ל-25 יום, בתוכנית
יומיים מערב טורקיה, ארבעה ימים בולגריה
ויתר הימים צפון יוון עם ג'יפ צמוד
אולי יהיה יומן מסע עבור המתעניינים

אתמול בערב בילנו בקפה חנות ממכר ספרים "תמול שלשום" שבנחלת שבעה שבירושלים. בתוכנית אתמול פגישה עם הסופרת בתיה גור לרגל צאת סיפרה החדש "רצח מצלמים". בית הקפה שהוא ממש פנינה יקרה ופסטוראלית הדהים אותי כשהגיע אדם עיוור ולמלצרית היה תפריט בכתב ברייל, איזה מחווה כל כך יצירתית
כה לחיי, כן ירבו

עץ הדעת הינו מלכודת של טפשים ועודף חוכמה, כל עוד לא טעמנו ממנו, אנחנו כמהים לחוכמה הזו, אבל ברגע שטעמנו ממנו, רוצים לשכוח הכל ולחזור ולהיות טיפשים ומאושרים. אבל ביננו מה הטעם באושר אם אנחנו לא יודעים שאנחנו מאושרים? ובכן אי אפשר לצאת מזה טוב, דוקא הנחש פקח את עיני האישה, והגבר נשאר המטומטם המאושר האחרון עלי אדמות, בגלל זה עד היום אנחנו הגברים ( Read more... )

שבחי הישבן

בשבילי הוא עולם מלא
הוא חום ועצמה ורוך
הוא שמחה ועצבת
ואת מבזבזת אותו
בשביל לשבת.

בחוברת יולי "ניקוי ראש ענק" בתשבץ אותיות ומספרים, הפתרון הוא חלק משיר ישראלי. לא מכיר את השיר אבל זה הפתרון

כל דור ואפילו הוא מדמה שכולו מחר, שורשיו תקועים בתוך האתמול.

נפלא. לא ? בעיניי כן

קטע קטן מתוך רומן רוסי שמצא חן בעיניי.

"סבתא פייגה הלכה עם שמלה בשדה הנרקיסים"
אמר אורי ועיניו מתערפלות, "כמו איכרה אוקראינית, בלי
תחתונים. היא נכנסה להריון מנגיעות של אבקנים. בגלל זה
עד היום אבא שלי בוכה ומתעטש כשהנרקיסים במעיין פורחים".

קראתי היום במעריב כתבה מאוד רצינית,כתב העיתון מלונדון מדווח על מחקר ( Read more... )

.

לקראת שבוע הספר פורסם שבממוצע כל ישראלי קורא 7.5 ספרים בשנה ( Read more... )

הספר ריתק אותי מתחילתו ועד סופו , תרגומו הנפלא של פטר קריקסונוב
רק הוסיף להנאה המרובה . הערותיו המאלפות האירו באור מיוחד את
התקופה , תצרף את אחרית דבר מאת הסופרת מאיה קגנסקיה והרי לך
פנינה ספרותית משביעה, אך משאירה טעם של עוד.