הסיוט המתמשך שנקרא חיים

[mylonliness]

ככה אני מרגישה בתקופה האחרונה. שהחיים האלה פשוט הפכו לחלום אחד ארוך אלא שהחלום הזה הוא לא מהסוג הוורוד שנעים להיות בו ומעלה חיוך משונה על פנינו מתוך שינה. ממש לא. החלום הזה הוא חלום רע שאתה מתפלל שתתעורר ממנו כבר. אלא שמהסיוט הזה אי אפשר להתעורר

Comments

בקשר לכתיבה בקהילה של כותבי עברית

[anat144]

רציתי להגיד לך שיש לך שפה יפה. השפה שלך כואבת, כפי שאת כואבת, אולם מתוכך נולד הכאב, ונוגע בלבבותיהם של בני האדם.
יתכן ואת יכולה לכתוב גם דברים שאינם מיועדים לציבור הקוראים המצומצם,

תנסי אולי לתפוס מרחק רב יותר מן הכאב שלך ולתאר את התחושות, כשם שאת מתארת.. זה יעזור לך, והקוראים גם יוכלו להנות מכתיבה יפה, שהיא מעבר לחוויתך הפרטית - ואז כמובן תוכלי לכתוב את זה בקהילה

Re: בקשר לכתיבה בקהילה של כותבי עברית

[mylonliness]

לא בטוחה שירדתי לסוף דעתך. אם אני אתרחק מהכאב של עצמי אז הכתיבה על הכאב תיהיה רחוקה יותר ותידע פחות באנשים. לא? לא בטוחה כל כך למה התכוונת? אולי התכוונת שהדברים שאני כותבת אישיים מדי בשביל הקהילה הספציפית הזאת? או שאת מתכוונת לסוג אחר של כתיבה כמו שירה וכדומה שיביעו את התחושות ללא הסיפור שעומד מאחוריהן?

Re: בקשר לכתיבה בקהילה של כותבי עברית

[anat144]

יותר קרוב החלק השני של ההשערה שלך. ראשית התכוונתי להחמיא ושנית רציתי לומר שאם הכתיבה הייתה בגוף שני למשל, אז היה

Re: בקשר לכתיבה בקהילה של כותבי עברית

[anat144]

יהיה מעניין יותר...