Aug 03, 2007 00:20
במַשַּׁב רוח עדינה
אשב לבדי בצל תאנה
ואספור את מטמוני.
את הרגעים הקטנים של חיים משותפים
את כל הפעמים שלחשת את שמי.
את הלילות הקרים שזכיתי לפגוש
אותך בחלומי.
ואת הבקרים הרחומים שהתעוררתי לצדך.
וכשאשב תחת התאנה ותעלה מולי דמותך
אהיה המאושר שבבני האדם.
Leave a comment
Comments 1
Great poems.
Reply
Leave a comment