The Dream World - Chapter 2 (Hebrew)
עולם החלומות
פרק שני
אף אחת לא הגידה אף מילה... הן רק בכו, וישבנו ביחד בשקט. מה יקרה לי?
כשחשבתי על העתיד שלי, מישהו דפק על הדלת. "תכנס," אמא אמרה. כשהדלת נפתחה, איש רציני נכנס. הוא לבש מדים אפורים, וידעתי מיד שהוא היה איש חשוב מארגון ההדרכה המרכזי. "אליענה בת נתן?"
"זאת אני," אמרתי לו.
"אני אורי, נשיא של ארגון ההדרכה המרכזי ואחד זקני העולם. את כבר יודעת שתהיי השומרת הבאה. כבר למדת בארגון הדרכה עם כולם, אבל עכשיו את צריכה ללמוד בארגון הדרכה המרכזי. יש דברים שאת צריכה לדעת כדי לשמור על ארן. זה לא כמו לשמור על המשפחה והחברים שלך. ארן חזק מאוד, אבל הוא לא יכול לשלוט על הכוח שלו. לכן, את צריכה ללמוד עוד לפני שהחלום הבא יתחיל."
נדתי בראשי. הוא המשיך, "את צריכה לנוח עכשיו כי את פצועה. מוקדם מחר, האנייה תגיע לאמצע העולם, ואת תתחילי ללמוד. יש הרבה לעשות מחר."
"בסדר," אמרתי, והוא יצא.
אמא ובתיה נשארו איתי קצת זמן, ואז הן גם יצאו כדי לתת לי זמן לנוח. הייתי כל-כך עייפה וחלשה, אבל לא ישנתי טוב. החיים שלי שינו פתאום, ולא ידעתי מה יקרה. העתיד שלי לא בטוח.
קמתי והתלבשתי מוקדם בבוקר. לא ידעתי בדיוק מתי ארי ישיב, ולא יכולתי לישון בכל אופן. אחרי התלבשתי, הלכתי לסיפון והסתכלתי לסביבותי. האנייה נענעה בגלל כל הבועות, והאויר היה מלא עם הרבה ריחות מהן. הרבה דרגונים מתים צפו במים, והמים היו אדמים מהדם שלהם.
"בוקר טוב," אמר ארי פתאום.
"איפה אנחנו?" שאלתי, אבל יכולתי לנחש את התשובה מכל הדרגונים המתים.
"אנחנו באמצע העולם," הוא אמר. "יש מקום קרוב לנו ללמוד בשבילך... בכמעט כל חלום, יש הרבה אנשים. לפעמים, אורן בורא אנשים חדשים. אם יש נפש בהם כמו בני אדם, הם אנשים באמת והם יהיו בחלום הבא. אורן ברא את ההורים שלך בדרך הזאת, נכון?" "כן." "אבל יש עוד אנשים בסביבות של אורן. יש גם האנשים שמתנדבים לשמור עליו. האנשים האלה יודעים דרכים טובות לשמור עליו, והם יהיו המורים שלך. הם לימדו את כל השומרים לפניך. נלך לאיפה שהם גרים."
"אבל כשאורן ברא את המים האלה, הוא הרס את הארץ היבש. איך יש מקום בישביליהם לגור? למה הוא לא הרס גם את הבתים שלהם?" שאלתי.
ארי חיך ואמר, "זאת שאלה טובה. את יודעת שאורן הורס הרבה בתים כל הזמן, אם מפלצות, אם מים, אם ספות... אבל בנינו אוירון מיוחד. אפשר לשנות את הצבע כדי להיות כמו צבעים של השמים. אז, אורן לא יכול לראות אותו כשהוא רואה את השמים. כשחלום מתחיל, דברים משנים רק כשהם לא יכולים להיות חלקים של החלום הזה. אם יש חלום על זומביים וארץ יבש, אלה לא יכולים להיות חלקים של חלום הבא על מים אם דרגונים. אז, הארץ היבש נעלם. גם הזומביים נעלמים, כי אין להם נפשים כמו בני אדם. אבל אם אורן בורא אנשים, הם נשארים מחלום לחלום. גם אם יש לנו משהו כמו אוירון, שיכול להיות חלק של החלום שאורן בורא, זה גם לא ייעלם. הנפש של אורן לא צריך להרס אותו כדי לחלום משהו אחר."
"זה מענין מאוד," אמרתי לו.
"חשבתי שאת תחשבי את זה," הוא אמר עם חיוך. "האוירון כמעט פה," הוא אמר והסתכל על שמים ריקים. גם אני הסתכלתי על שם, וניסיתי לראות משהו. דקות עברו, ואז ראיתי את האוירון כשהוא ירד קרוב לנו. היו לו צבעים של השמים על התחת, ובכל מקום אחר, היו הרבה סולר פנלס.
"וואו!" אמרתי בהתרגשות. האוירון נשאר באויר, וסולם חבל נפל אלינו.
"את תעלי לפני!" ארי אמר. הייתי פוחדת, אבל עליתי על הסולם, אם ארי אחרי. איש גדול עזר לי כדי להיכנס לאוירון. חיכיתי לעיניים שלי לשנות לפחות אור.
"כולם," ארי התחיל, "זאת אליענה, השומרת החדשה. ביומים הבאים, אנחנו צריכים ללמד אותה ולהכין אותה לשמור על אורן. היא גרה עשרים קילומטרים מאמצע העולם, אז היא לא היתה כל-כך קרוב לפה כדי להיפגש את אורן. היא באמת בת תשע עשרה שנות, כי היא גדלה בעולם הזה. ארן ברא את ההורים שלה, לא אותה, אז היא לא יודעת איך לשרוד קרוב לארן. היא בחורה מוכשרה, אז יש לי תקווה שאולי היא אפילו תחיה כמה שנים אם היא השומרת! אנחנו צריכים להכין אותה טוב. תודה רבה לכולם." אז, הוא פנה ויצא. הרגשה פחד הגיעה לי. אולי אחיה אפילו כמה שנים? זה הכל? אבל כבר ידעתי את זה... השומר לפני רק חיה שני חודשים, והשומר לפניו חיה שנה.
אישה נמוכה אם שערות אפורים התקרבה אלי. "אני אביבה. שבי, בבקשה." שבתי. "אורן ברא אותי לפני שבע שנים. כשלמדתי על עולם החלומות, ידעתי מיד שאני רוצה לשמור על כל האנשים בעולם, ואז על אורן. חייתי פה בזמן הכי ארוך מכל המתנדבים האחרים. את תהיה איתי ואני אלמד אותך איך לחיות ולשמור טוב על אורן. את כבר יודעת זה, אבל עסור להסביר לאורן את עולם החלומות ועולם העורר. יש לאורן הכוח לברוא ולהרס, אבל הוא לא יכול לבחור מה לעשות. אז, מסוכן מאוד אם אורן חושב על כל הארץ. אם הוא חושב על כל הארץ, הוא יכול לשנות אותו... הוא יכול להרס את הארץ וכל האנשים בו. אם הוא לא חושב על כל הארץ, הוא רק יכול להרס את הסביבות שלו. חיים תמיד יהיו מסוכנים בישביל אנשים באמצע העולם, אבל אנחנו מקווות שחיים לא יהיו כל-כך מסוכנים בישביל כל הארץ. איש שמדבר עם אורן על עולם החלומות הוא ימות.
גם אסור להגיד לאורן שהוא חולם. יהיו פעמים כשאת תרצי להגיד את זה כדי שמפלצות לא יאכלו אותך או משהו אחר, אבל זה מסוכן מאוד בישביל העולם. אם מישהו יגיד את זה לאורן, הוא ימות. הדברים האלה הכי חשובים לזכור מהכל, ומיוחד שאסור לדבר על עולם החלומות. אם מישהו עושה את זה, הוא ימות אבל לא רק ימות... זה לא יהיה יפה. תעמיני זה. אבל את כבר יודעת את כל זה. עכשיו, איך לחיות אם את השומרת..."
נדתי בראשי, והיא המשיכה. "תזכרי... אורן לא יכול לבחור מה יקרה, אבל אם הוא יחשוב על משהו, זה יקרה. אז אל תציע משהו רע. אם מישהו תציע משהו רע, הוא נשפט ואולי ימות. אין רחמים להשופטים שלנו. רק תציעי לו דברים טובים. כדי שאת יכולה לחיות בחלומות איתו, את צריכה חרב כל הזמן, וזה רע אם אורן יודע שאת יכולה ללחום. אם הוא יודע את זה, אולי משהו יקרה לחרב שלך כדי שהוא לא יעבוד. תשארי בצל, ואם אפשר, זה טוב אם הוא לא יודע שאת שם. לפעמים, אפשר להרג דברים אם חרב בשקט, לא כמו כלים אחרים. אז חרבים מיוחדים מאוד כדי להרג בסביבות של אורן."
חשבתי על זה רגע. "רק חרב...? אבל לפעמים, כלים אחרים עובדים יותר טובים."
"כן," היא הסכימה. "את צריכה לנשוא כלים אחרים, אבל תנסה להשתמש במשהו רק אם אורן לא ידע מה שאת עושה."
"בסדר. אז מה עכשיו?" שאלתי.
"עכשיו, את צריכה ללמוד איך להרוג מפלצות בשקט. תבואי איתי." הסתכלתי בחלון וראיתי שהאוירון ירד לאי קטן. האוירון היה כל-כך שקט וחמקני שלא ידעתי שהגענו לשם. הלכתי אחריה ויצאנו מן האוירון אם שני בחורים.
אחד הבחורים נתן לי חרב במבוק קטנה. "שמי זאב," הוא אמר לי. הוא היה בחור גבוה עם שערים בלונדינים ארוכים בזנב סוס. הוא נתן לי חיוך ידידותי וסידר את הנשקים שלו. "והוא חנן," אמרה אביבה והזביעה לבחור חיוור עם שערים שחורים על יד זאב. "שלום," הוא אמר לי. "נעים מאוד," עניתי.
"אז," אמר אביבה. "זאב יהיה אורן, וחנן ואני נהיה מפלצות. אנחנו לא נשתמש בכלי נשק, אבל ננסה לנגוע את ארן. את מוכרחה להפסיק אותנו, ואת יכולה להשתמש בחרב במבוק שלך. אבל אם אורן יראה את החרב שלך, את לא יכולה להמשיך להשתמש בה. בסדר?"
"בסדר," אמרתי.
אביבה וחנן הלכו יותר רחוק ממנו. "אנחנו מתחילים עכשיו!" חנן הזהיר, והם התחילו להתקרב לאורן. חשבתי מהר, והתכפפתי אחרי אץ בדרך שהם התקרבו, בין ה"מפלצות" ו"אורן." זאב זעק והתחיל רוץ מוגזם. "טוב!" חשבתי לעצמי. "הוא לא פונה אלי, אז הוא לא יראה אותי."
קפצתי מהמקום שלי והביא למטה את החרב שלי. הכיתי את חנן, והוא נפל לאדמה והיאנח בקול רם. זאב פנה אלי וראה מה שעשיתי. קללתי לעצמי והפלתי את החרב שלי. הלכתי לאחור כמה צעדים וחשבתי על מה לעשות. ניסיתי לחבוט את אביבה, אבל היא תפסה את ידי וזרקה אותי לאדמה. "בחלום אמיתי, אפילו המכתות-אגרוף שלך אולי לא תעבדו. תזכרי טוב."
עמדתי וניקיתי את העפר מלחי. הבנתי שזאב רץ ממנו. "בגלל שארון יצא, יש לי סיכוי עכשיו להצליח," חשבתי לעצמי. "אבל בלי כלי נשק, איך?" הסתכלתי לסביבותי וראיתי ענף גדול על האדמה. הרמתי את הענף וניסיתי להכות אותה. ברגע האחרון, היא זזה מדרך הענף שלי. היא חבטה אותי על צד הראש, ונפלתי על האדמה.
אחרי כמה דקות, אביבה חזרה עם זאב. "את נכשלת," אביבה אמרה לי.
ישבתי. "מה יכולתי לעשות יותר טוב?" שאלתי, קצת מתוסכלה. "התחבאתי, אבל למרות זה, זאב ראה אותי."
"אחרי שאת התקפת אותי, את לא חזרת למקום מחבוא. זה חשוב מאוד אם יש יותר מאחד מפלצת. אם את לא מתחבאה אחרי זה, אפשר שאת לא יכולה להתקיף עוד."
"זה נכון," אמרה זאב. "ובחלום אמיתי, אם אורן רואה אותך, הוא יכול למנוע לעבוד אפילו המכתות-אגרוף שלך."
"זה יותר מדאי קשה..." אמרתי לאצמי. אבל החלטתי ללמוד. במשך השבוע, הם תרגלו איתי הרבה, והשתפרתי. נעשיתי יותר חשאית ומהירה. כשסוף השבוע התקרב, הרגשתי עצבנית, אבל מוכנה.
"חלום הבא יתחיל בקרוב," זאב אמר. "תזכרי את הכל שאמרנו, והכל יהיה בסדר. אל תדאגי." היינו באוירון עכשיו, השמירה שלנו כך שאורן לא יכול למחוק אותנו מקיום.
לבשתי ג'ינס וחולצה תכלת. קצת קשה לבחור צבעים ללבוש - מצד אחד, טוב ללבוש צבעים עמומים כדי שאורן לא יראה, אבל מצד שני, טוב ללבוש צבעים שמחים ובהירים כדי שאורן יהיה במצב רוח טוב אם הוא יראה. בחרתי את הבגדים שלי בשביל פשרה.
קשרתי את הנדן שלי לרגלי ואז לבשתי מעיל גשם חום. נגעתי את התרמיל שלי בהיסח הדעת וחיכיתי. אחרי אולי שעה, חנן אמר, "כולם, תראו. אנחנו יכולים לרדת עכשיו." המים נעשו אדמה יבשה עם בנינים של עיר קטנה. שמעתי את הקולות של הנווטים באוירון, שמהרו למצוא מקום טוב לרדת. הם בחרו שדה פותבול אחרי בית ספר, והאוירון ירד מהר. אביבה, זאב, חנן ואני ישבנו על אופניים לפני הדלתות. ברגע שהן פתחו, רכבו מהר מהאוירון, לאמצע העיר.
ארבעתנו התחלנו לחפש את אורן, אבל היו כל-כך הרבה אנשים... אנשים חדשים, שאורן זה עתה ברא. אף על פי שדאגתי על אורן, גם התפלאתי על כל האנשים החדשים. אף אחד לא מבין את עולם החלומות פה, חשבתי לעצמי. אף אחד לא מבין מה מסוכן להיות פה, או שיש לאורן כל-כך הרבה יכוליות. אף אחד פה לא יודע שכל-כך חשוב להשמיח את אורן, ואנחנו עוד לא יכולים להסביר את הכל להם. הלכנו מהר ברחובות. לא יכולנו לרוץ במקרה שאורן יראה וזה ידאיג אותו. החזקתי את הפלא-פון שאביבה נתנה לי. אביבה אמרה לי באוירון שבמקרה כמו זה, אנשים באוירון קרוב לוודאי ימצוא אותו ראשון, והם יטלפנו אותנו.
אביבה הקישה על הכתף שלי. פניתי וראיתי שלושה אנשים שמתאספים קרוב לאורן. התחבאתי אחרי צד בניין והסתכלתי עליהם והאזנתי. "תן לי את כל הכסף שלך," איש אחד אמר לאורן. הפנים של אורן נעשו חיוורים כשהוא נתן לו כמה שטרים מקומטים.
"זה הכל?" צעק איש השנייה. "אני יודע שיש לך עוד!" האיש תפש את צווארון החולצה של אורן וזעזע אותו.
"סליחה! סליחה! רגע, בבקשה!" אורן אמר וחיפש עוד כסף בכיסים שלו. הוא עקר רק שני מטבעים ונתן אותם לאיש. האיש זרק את אורן לאדמה ואמר, "זה יותר טוב," והלך לגנוב מאיש אחר.
הייתי בפניקה ולא יכולתי לחשוב. "מה אנחנו נעשה?" לחשתי לאביבה וחנן.
"את חושבת שאת יכולה לתפוס אחד מהם? בלי שאורן יראה אותך?" אביבה שאלה אותי.
"כן, אנסה..." אמרתי.
"טוב," היא אמרה. "אתפס את איש השנייה. חנן, אתה צריך להסיח את תשומת הלב של אורן." חנן הניע את הראש שלו.
לקחתי את החרב שלי בידי, זהיר שאורן לא יראה אותה. התחלתי להתגנב לאחד הגנבים כשהוא גנב עוד כסף ממישהו. פתאום, החזקתי את הלהב לצוואר שלו. "אל תפנה," לחשתי. "אם תזוז, אהרג אותך." הגנב הפיל את הכסף לאדמה.
"תפסתי את גנב השנייה," אמרה הקול של אביבה אחרי. "אז," היא אמרה לגנב שלה, "אתה רואה את האיש שם?" היא הצביעה לאורן. "אתה רק צריך להחזיר את הכסף שלו לו. שמתי פצצה עליך ויש לי שלט רחוק לפוצץ אותו אם אתה תנסה משהו לא בסדר. הבחור הזאת גם תהרג את החבר שלך. בסדר?"
"כן," אמר הגנב בפחד.
"יופי," אמרה אביבה בזחיחות דעת.
הגנב הלך לאורן ונתן לו את הכסף. "תקח את הכסף שלך. אני לא צריך את זה." היה לאורן הבעת פנים של בלבול, אבל הוא לקח את הכסף שלו. חנן מהיר נסה לקחת את התשומת-לב של אורן כך שהוא לא יראה אותנו. הגנב חזר לאביבה. "החזרתי את הכסף, אז תרשה לי לצאת."
"רק רגע," אמרה אביבה. "אקיים את ההבטחה שלי, אבל אני לא רוצה שאתם תגנבו מעוד אנשים." היא קשרה את הגנבים לפנס רחוב, אם חבל בתרמיל הגה שלה. "זה בסדר," היא אמרה כשהיא גמרה. "אליענה, יש לנו דברים אחרים לעשות." הנדתי בראשי, והלכתי אחריה.
אורן וחנן כבר לא באותו מקום. אנחנו התפלאנו לאיפה הם הלכו, ואז ראינו את חנן חוץ מבית גדול. הוא גם ראה אותנו, ורץ אלינו. "אורן בבניין הזה. הייתי קרוב לו, אבל חשבתי שאני מוכרח למצוא אותכן. תבואו אחרי."
כשהלכנו לתוך הבית, היינו בחדר גדול וגבוה מאוד, אם נברשות ופסלים מהודרים. כמה אנשים ישבו שם על יד שולחני ארוחה, ודיברו. אורן ישב על יד שולחן קרוב למדרגות. הוא הסתכל על כולם ואכל עוגה.
"אני חושבת שהכל בסדר עכשיו. אולי אנחנו צריכים לשבת כמו האנשים האחרים?" הצעתי.
"אני מסכים. זה מקום טוב מאוד להסתכל על אורן," אמר חנן, ובחר שולחן בשבילינו כדי לשבת. חנן ואביבה דיברו קצת, אבל לא שמתי לב. לא יכולתי לחשוב על שום דבר חוץ מהחלום. החלום עוד לא גמר, ומי יודע מה יקרה?
אחרי כמה דקות, ריח הגיע לי... ריח עשן. "אתן מריחות את זה?" שאל חנן. הנדתי בראשי. קיוויתי שאולי מישהו שרף את האוכל, אבל ידעתי בלבי שאין משהו כל-כך טוב.
אביבה הצביע, ופניתי לראות את כל הגנבים. הם רצו מבית הזה עם פחי דלק.
"הצתה," אמרתי לחשתי בפחד. ברגע הזה, אורן ראה את העשן. הוא בא ממלא המדרגות.
אביבה לקח את הפלא-פון שלה וטלפנה לאנשים באוירון. היא הסבירה את המצב מהר מאוד. "הם יעזרו," היא אמרה לנו. "הם ינסו לכבות את האש. עכשיו, אנחנו צריכים לשמור על אורן, כדי שהוא לא ימות באש."
אורן נראה מבולבל, כמו שהוא לו ידע מה לעשות. לאט, הוא הלך מהבית ועמד בחוץ. הלכנו אחריו כדי לראות מה שהוא יעשה. אז ראיתי את זאב כשהוא מתגנב לבית מאחריו, עם מטפה.
"אני חושבת שאורן רואה את האנשים במלא הבית. תכבה את האש בחדרים האלה ראשון, בבקשה," אביבה אמרה לזאב בטלפון.
ברגע הזאת, אורן רץ ולקח שולם מבניין אחרת. הוא הביא אותו לבית והתחיל לעלות בו. "לא..." אמר חנן. "אם זאב יכבה את האש בחדרים האלה, אפשר שאורן יראה אותו."
"הוא נכון," אמרה אביבה, ולקחה את הפלא-פון שלה כדי לטלפן לזאב. היא קיללה. "הפלא-פון שלי מת. אליענה, את חושבת שאת יכולה להזהיר את זאב?"
"בוודאי!" אמרתי, ורצתי לתוך הבית, בצד איפה שאורן לא יראה אותי. עשן מלא את החדר, והשתעלתי כמה פעמים. זכרתי מה לעשות, ונפלתי לידיים וברכיים שלי. זחלתי על המדרגות ובאולמים.
"אליענה?" שאל זאב כשאני התפלאתי איפה הוא.
"זאב!" אמרתי.
"מה את עושה פה? מסוכן מאוד ... את ואביבה יכולות לטלפן לי," הוא אמר.
"הפלא-פון שלה מת. אבל זה לא חשוב - אתה מוכרח להאזין לי!" אמרתי לו. "אורן מצא שולם והוא יעלה לגג הבית כדי להציל את האנשים פה. אם אתה לא זהיר, הוא יראה אותך ואז מי יודע מה יקרה? אנחנו צריכים לעזור לו להציל את האנשים, אבל בלי שהוא ידע מה אנחנו עושים."
"בסדר. אז איפה הוא?" אורן שאל אותי.
"תזחל אחרי!" אמרתי לו וזחלתי לחדר שחשבתי שאורן יהיה בו. "אני חושבת שהוא רוצה להציל את האנשים בחדר הזה," אמרתי.
"בסדר," זאב אמר. "אני חושב שאני רואה אותו. תזהירי, אליענה." היה טוב שעוד לא היה אש והרבה עשן בחדר הזה. זאב כיבה את האש באולם. "אני צריך לסגור את הדלת?" זאב שאל.
"לא... אני חושבת שהוא יקח את האנשים בחדר לפני שהאש יפרוש לחדר."
"נכון...אני חושבת שאיש האחרון יוצא עכשיו. אליענה, תקחי את המטפה ותטפלי בחדרים בדרך הזאת."
הסתכלתי בחדר הבא. היתה אישה זקנה בכיסא טילטול. האש התחיל למלא את החדר, אבל בגלל היא ישבה על יד החלון הפתוח, חשבתי לעצמי שהיא בבסדר לרגע, עם מספיק אוויר נקי. מהר, השתמשתי במטפה וכיביתי את האש בחדר שלה. האישה לא שמה לב לי, אבל היא טילטלה הלוך ושוב. אז, אורן הגיע, ונפלתי אחרי הכיסא של האישה.
"סבתה!" אמר אורן.
"שלום, אורן," אמרה האישה.
"סבתה, את צריכה לצאת עכשיו. יש הרבה אש בבית!" אמר אורן.
"לא... אני רק רוצה להישאר פה. זה יותר מדאי קשה לצאת."
"אבל סבתה, אם את תשארי פה, את תמותי."
"זה לא איכפת לי," היא אמרה.
אבל זה חשוב לי!" אורן אמר.
ברגע הזה, האש התחיל לחזור לחדר. "מה אעשה?" שאלתי לעצמי. פיתום, אורן נעלם. "הוא התעורר!" אמרתי לעצמי. החזקתי את הסבתה של אורן וירדנו על הסולם לאדמה.
שרדתי בחלום הראשון כשומרת של אורן.
פרק ראשון