דובי
Я записалась на курс.
כתיבה יוצרת
Теперь у меня есть домашние задания.
Мне надо писать рассказы.
Осторожно. Иврит.
דובי
אני רוצה לצאת החוצה, ולקרוא לאליק השכן שיבוא גם. סבתא לא מרשה, היא אומרת שהיא עסוקה. היא תמיד עסוקה. עכשיו היא מדברת בטלפון ואני צריכה להיות בשקט ולא להפריע.
אני הולכת לחדר עם המשחקים. איפה הדובי שלי?
אני בודקת בארגז הצעצועים. יש לי ארגז צעצועים גדול. זה הארגז של הטלוויזיה. לסבתא יש טלביזיה חדשה. צבעונית. גדולה. סבא אוהב לראות בה חדשות וסרטים דוקומנטריים על חיות בר. וסבתא אוהבת לראות תחרויות החלקה על הקרח. ואני אוהבת סרטים מצוירים. אבל סרטים מצוירים אין הרבה. יש הרבה חדשות.
ולי שי את הארגז של הטלביזיה. הוא גדול, יותר גדול מהטלוויזיה עצמה. ויש לי הרבה צעצועים בארגז הזה. ויש לי דובי כחול. אני לא מבינה למה הוא בכלל כחול. לדשה (Dasha) השכנה גם יש דובי. הוא חום. ושלי כחול. שלי יותר טוב, למראת שהוא כחול ואין באמת דובים כחולים.
איפה הוא... הדובי...
אני צועקת לסבתא: "סבתא, איפה הדובי, אני לא מוצאת...!!" סבתא מבקשת שאני לא אפריע כי היא עסוקה. אני מתחילה להוציא צעצועים מין הארגז. אולי הדובי איפשהו בתחתית... כי הארגז גדול... אני מוציאה וזורקת את כל הצעצועים ליד הארגז ולא מוצאת את הדובי. חצי ארגז כבר בחוץ ועדיין אין דובי!!! אולי הוא הלך לאיבוד! סבתאהההההה!!! היא לא עונה. אני מנסה לטפס פנימה לתוך הארגז. זה קשה כי הארגז גדול וגבוהה. אני לוקחת כסא...
סבתא נכנסת לחדר.בהתחלה היא לא רואה אותי בארגז. סבתא, הדובי לא בארגז!!! עכשיו היא מסתכלת עלי, על הצעצועים שעל הרצפה. היא נראית עצבנית. היא אומרת שהדובי על הספה ליד הטלוויזיה ושאם אני רוצה לצאת החוצה לטייל אני צריכה להתלבש. מוזר, קודם היא אמרה שלא יוצאים היום... אני הולכת להתלבש.
אולי אליק השכן כבר בחוץ...
***
אני לא מסוגלת לאכול בחדר אוכל של הבסיס. זה מגעיל. אם לפני תורנות מטבח ראשונה לפחות הייתה לי השליה שאפשר לאכול פה, עכשיו אני לא אגע בזה עם מקל.
אולי אני אוכל ארוחת ערב במטבחון של היחידה... חברה בטח יכינו צ'יפס...
קבעתי עם יעקוב שאולי נלך סרט ב-8. 4 שקלים בקולנוע של הבסיס. הוא מזמין. אז נקנה טוסט בשק"ם...
אני ממהרת למגורי בנות. אני צריכה להתקלח ולהחליף לאזרחי. יש לי שעתיים עד הסרט.
אני גרה בחדר של 4 אבל אנחנו רק 3 בנות בחדר: אני, אילנה - בחורה רוסייה וטיגיסט האתיופית. אילנה חמודה עם ציצי גדול. היא מבולבלת להפליא. עם חיצוניות כמו שלה היא יכולה לסובב בנים על אצבע קטנה והם אמורים להביא לה נעלי בית בשיניים. במקום זה היא מסתבכת עם הבנים הלא נכונים ויוצאת פגועה כל פעם מחדש.
טיגיסט היא ההפך הגמור ממנה. קטנה ואסרטיבית, מצחיקה ואדיבה. היא לא יפה, אבל יש בה משהוא. בנים רצים תמיד מסתובבים סביבה, אבל אין לה חבר. היא פשוט לא רוצה לסבך את עצמה. היא מרחמת על אילנה. אני קוראת לחדר שלנו מרכז קליטת עליה.
אני חוזרת מהמקלחת. טיגיסט מודיעה לי שהטלפון שלי צלצל 5 פעמים ושה כנראה "החבר שלך יעקוב". היא עושה את זה בכוונה. היא יודעת שאנחנו לא ביחד. אני בודקת שיחות. זה יעקוב. אני מתלבשת ויוצאת.
יעקוב מחכה לי בחוץ. למה לא לבשתי מעיל... קר לי... יעקוב מחייך ומביא לי את המעיל שלו. הוא בערך באותו גובה איתי, רזה. המעיל יושב בול.
אנחנו הולכים לשק"ם לקנות פיתה-טוסט. מדברים על שטויות. על היום בבסיס, של המטוס שקורקע. הוא קורא לי גלינקה. יש לו "ר" מצחיקה ומבט נעים. הגענו לקולנוע. כמה חברה מהיחידה שלי כבר בקופה. הם מסתכלים עלינו ומחייכים. תכף יבואו כמה בדיחות עלי והמחזרים, אני אענה משהו עוקצני וכולנו נלך לראות סרט ביחד.
אחרי הסרט אנחנו הולכים לטייל. יעקוב אומר שהוא צריך לקפוץ רגע למגורים. מעניין שלבנות מותר להיכנס למגורי בנים, אבל לא ההפך. אנחנו נכנסים אליו לחדר. יש לו חדר מקומבן - חדר ל 2 אנשים. שוטפו לחדר איננו. אני מרגישה מוזר. מה בדיוק הוא מתכנן? אני לא בקטע. אני חושבת שאני לא בקטע... מה... יעקוב מסתובב עם הפנים אלי. אני מבינה טוב מאוד עכשיו עד כמה קטנים החדרים המקומבנים האלה.
יעקוב מסתכל עלי, אני נלחצת. הוא מחזיק קופסא ביד. קופסא יפה כזאת, עם סרט. "זה בשבילך" הוא אומר. "היה לך יום הולדת שבוע שעבר"... אני פותחת את הקופסא... ומוציאה ממנה דובי. בצבע חום בהיר. כמו זה שהיה לדשה השכנה. "תודה" אני ממלמלת... "חם פה, בוא נצא החוצה"...
***
איזה בלגן, אלוהים ישמור. איך לעזאזל מצליח ילד בן 3 לעשות כזה בלגן תוך זמן כה קצר. לא, באמת, כמה זמן דיברתי בטלפון? 5 דקות?
כל הצעצועים על הרצפה, אני דורכת על משהוא מנסה לפלס את דרכי לארון הבגדים. אני קוראת לבן שלי שיבוא להתלבש. הולכים לסבתא.
אני לא מצליחה לסדר את המחשבות, בראש רצות רשימות. כמו "מטריקס": לקחת בגדים להחלפה לנועם לסבתא, לא לשכוח נעלי בית כי כבר חורף והרצפה קרה, בדרך לעצור ב-YELLOW ולקנות חלב וסוכר כי שוב הכול נגמר, לקנות לנועם לעליים לחורף וגם... איפה משקפי השמש שלי? והמפתחות של האוטו?
אנחנו נוסעים לסבתא. בדרך צריך לעצור ליד חורשת איקליפטוסים. אנחנו צריכים למצוא מקל כמו זה של עלמה. האספלט רטוב כי היה גשם. איך אני אקח אותו עכשיו לחורשה עם נעלי בד האלה שיש לו? דחוף צריך לקנות נעליים לחורף. דחוף.
אני יוצאת מהאוטו משלימה עם המשימה ואיזה מזל! אני רואה ענף שבור ממש מתחת לגלגלי הרכב. זה מאוד דומה למקל של עלמה. נועם משתכנע בלי לצאת מהרכב.
מגיעים לסבתא. נועם אוהב להיות אצל ההורים שלי. הם מפנקים אותו. אם פעם חשבתי שכילדה היו לי הרבה צעצועים, היום אני מבינה - לא היה לי כלום. בהשוואה בכל אופן. והיום שוב הם קנו לו צעצוע חדש. אין טעם לדבר איתם על זה אפילו. זה כמו לדבר לקירות.
אני אומרת שלום לנועם ולהורים שלי. היום הוא נשאר לישון אצלם ואולי אנחנו נצא היום... אולי לסרט... או אולי נראה סרט בבית ונלך לישון מוקדם לשם שינוי. איזו עייפות...
חוזרת הביתה לבלגן.
אני מתחילה לסדר את החדר של נועם. צעצועים בכל מקום. מכוניות, קוביות, סירי פלסטיק, דובים...
אני מרימה דובי כחול מהרצפה. דובי לבוש בחולצה כחולה ועליה כתוב "Babson". דוד (חבר שלנו) הביא לנו אותו בביקור האחרון שלו בארץ. Babson - זה שם האוניברסיטה בה הוא לומד. דובי כחול... אני ממשיכה לאסוף צעצועים: עוד מכונית, מחברת, לגו, עוד דובי. חום. כמו זה שהיה לדשה השכנה. אני אוספת את הדובים על המיטה של נועם.
בעלי חזר הביתה ונכנס לחדר.
כמה דובים ילד אחד צריך?
אחד בכל צבע, - אני עונה.
אני מסתכלת על הצעצועים שעל המיטה. דובי כחול יושב ליד דובי בצבע חום בהיר. אני בוהה בדובים ומחייכת. שמעתי מחברים שליעקוב יש כבר 2 ילדים...
נלך היום לסרט? ב-8?