ועוד מפרשת השבוע
השנה, במסגרת תשומת הלב שאני מקדיש לפרשיות השבוע, יוצא שאני שם לב לעוד ועד דברים שהצלחתי לפספס מאז אני ילד ועד היום.
כבר כמה שנים שאני לא תופס יותר מדי מ"יוסף הצדיק" - הילד המגלומן שמתעלל באחים שלו רק כי הוא יכול. איכשהו, רק השנה שמתי לב לדינמיקה המשפחתית הדפוקה של משפחת יעקב.
אצל יעקב, הילד המקופח, יש בבירור ילדים שהוא אוהב יותר (יוסף) וילדים שהוא אוהב פחות (שמעון ולוי), אם זו תופעה נורמלית - אז שאר הדברים במשפחה כבר דפוקים לגמרי - ראובן שוכב עם בלהה אשת אביו, האחים זוממים להרוג את יוסף, יוסף זורק לכלא את שמעון וכשזה קורה יעקב אפילו לא ממצמץ - צריך לקחת את בנימין לטיול כדי לשחרר את שמעון? שיירקב שמעון בכלא.
עם כל זה, מה עושים האחים כשיוסף מספר להם "אני יוסף"? כולם מתחבקים ובוכים. יוסף, הממזר שכל כך לא סבלתם עד שמכרתם אותו לעבדות (כי להרוג אח זה טאבו) מגלה לכם שהוא העביר אתכם מסכת התעללות שלמה רק כי הוא ידע מי אתם והתגובה שלכם היא לפרוץ בדמעות של אושר?
זה גרם לי להיזכר בשני מקרים אחרים בהם מישהו מבית יעקב נישק וחיבק מישהו - לבן ועשו. במקרה של לבן, טועו רש"י שמטרת כל הגיפופים הללו הייתה לבדוק אם יש על הבחור כסף או יהלומים כדי לגזול ממנו אותם, במקרה של עשו מספר המדרש (אני כבר לא זוכר איזה מהם) שעשו ניסה לנשוך את יעקב ונעשה לו נס וצווארו נתקשה כאבן. אישית, אני חושב שמפספסים פה טופוס - בכל המקרים הללו יש העמדת פנים של תבנית משפחתית על ידי הנשיקה והחיבוק שנעשים בצורה מוגזמת. בכל מערכות היחסים התקינות שמצאתי (בחיפוש זריז) נמצאת דווקא הצורה "ויישק" - יעקב ורחל, משה ויתרו, משה ואהרון, יוסף ואביו. ורק במקומות החשודים הללו נמצאת הצורה "וינשק".
ובכלל, מודל יחסי האחים בספר בראשית לא מוצא חן בעיני בכלל - את ישמעאל המסכן זורקים למדבר כי שרה קנאית, יעקב מרמה את עשו, האחים מוכרים את יוסף שבתורו מחזיר להם מנה אחת אפיים ואחרי כל זה, מישהו שם מצפה שאני אאמין שהאחים האלה עדיין אוהבים זה את זה.
ועוד נקודה קטנה. זוכרים שלפני כמה שבועות אלוהים אמר לאברהם "ידוע תדע כי גר יהיה זרעך בארץ לא להם, ועבדום ועינו אותם ארבע מאות שנה"? שמתם לב איך זה הופך כאן ל"אנוכי ארד עמך מצריימה ואנוכי אעלך גם עלה"? מה שקרוי - הבטחתי, אבל לא הבטחתי מתי.