Поезда смерти
Сегодня в Израиле вечером наступит День Катастрофы. Кто-то скажет что это страшный день, грустный. Но я хочу думать о том, что раз мы все еще отмечаем этот день, значит есть надежда. Есть мы, те, кто помнит. Есть наша страна. Есть наши дети. И мы уже не готовы безпрекословно садиться в поезда смерти. Мы помним. Мы скорбим. Но мы все еще здесь.
Об этом мой стих на иврите:
רכבות של זכרונות מתרחקות,
חלומות אטומים בקרנות,
חריקות גלגלים משקיטות
זעקות.
נהרות של פסי מסילות
נשפכים לים אבידות,
בו נבער בולען נשמות
שבורות.
סמרטוטי תקוות נתלשות
כמו כותנות אחידות.
העשן מייבש דמעות
אחרונות.
נותר רק קמצוץ של תמונות,
של חיי העבר עקבות.
ובלב מילים חרוטות -
לעולם עוד!
(с) 1.5.19
Об этом мой стих на иврите:
רכבות של זכרונות מתרחקות,
חלומות אטומים בקרנות,
חריקות גלגלים משקיטות
זעקות.
נהרות של פסי מסילות
נשפכים לים אבידות,
בו נבער בולען נשמות
שבורות.
סמרטוטי תקוות נתלשות
כמו כותנות אחידות.
העשן מייבש דמעות
אחרונות.
נותר רק קמצוץ של תמונות,
של חיי העבר עקבות.
ובלב מילים חרוטות -
לעולם עוד!
(с) 1.5.19