א' התאקלמה יפה בגן החדש, היא פותחת את הדלת לבד ונכנסת בשמחה, ואחרי רגע שוכחת אותי לחלוטין. בימים הראשונים היתה קפואה לחלוטין, אחר כך הפשירה קצת, ובשבוע השני התחילה לבכות בבוקר. אחרי יומיים זה עבר לה ( Read more... )

( Read more... )

ספר מדהים. מרתק. מוזר. בלתי מובן. די דומה לשאר הספרים של מרגריט דוראס, בעצם. מלא ארוטיקה ותובנות גופניות, אם אפשר לקרוא לזה כך, בסגנון "הירושימה אהובתי", הסרט ( Read more... )

כתבתי סוף סוף שתי פסקאות ארוכות, ניסיתי לשלוח, ובמקום להישלח כל מה שכתבתי הלך לאיבוד. אז מה, אני אכתוב הכל מחדש? אולי אח"כ. אוף.
בכל אופן היה יומולדת, היה שמח, והבנות חמודות. זהו.

Back to the publisher I used to work for two years ago, before A was born (exactly two years, as a matter of fact), and it's good. No more excuses, no more laundry and gardening instead of translating. And new people - very nice. C has a talent to take people that run the place for him. As he doesn't have a clue about anything connected with ( Read more... )

אז אתמול סוף סוף הצליחו לקחת דם לא'. אחרי שבשבוע שעבר חוררו לה את כל הוורידים האפשריים, נתנו להם לנוח שבוע והלכנו לרופא ילדים "בעל ידי זהב" בעיר החרדית שמעבר לגבול. א' התנהגה למופת, המסכנה, שכבה לה שם עם השפה משורבבת ונתנה להם למעוך אותה ולחפש וריד, ורק אחרי שהרופא חיטט קצת עם המחט התחילה לבכות. זה לקח די הרבה זמן, והיו צריכים לסחוט לה את היד, פחות ( Read more... )

מה, לעבוד ( Read more... )

רואים סרט רוסי מצויר. יש שם עורב קטן, שכל פעם שמישהו דופק בדלת אומר: "קטו טאם! קטו טאם!". וא' בעקבותיו, בהתרגשות הולכת וגדלה: "טו-טה! טו-טה! טו-טה!". דדד ( Read more... )

מההברקות של ד': דדד ( Read more... )

נו, נגיד. בירושלים אמנם ירד שלג כל היום, אבל כאן בכפר יורד רוב הזמן ברד וגשם. הגן היה סגור, וג' לקח את א' למטפלת בערך באחת-עשרה. נראה מה יהיה בלילה ( Read more... )