ויהי ערב, ויהי בוקר
צהריים בחוות המחשבים. לפני שעה מרצה א' סיימה למוטט את מה שנשאר מהעבודה הסמינריונית שלי אחרי המפץ הגדול של ליל אמש. נותרו עוד שלוש שעות עד הפגישה המיועדת עם מרצה ב', הידוע כרגע בכינוי "תקוותי האחרונה". ישנתי בקושי ארבע שעות בלילה, בין השברים, וכל שאני רוצה לעשות זה לזחול אל מתחת לשמיכה ולא לצאת לעולם, עד כדי כך שאני מהרהרת בערגה בימי המעונות החשוכים ( Read more... )
Comments 1
Reply
Leave a comment