למישהי, לא משנה מי, גותית, יצא פעם להצביע בפניי, במילים כאלה או אחרות, על כך שאנחנו חיות ופועלות בתוך פסקול אסתטי במיוחד. זה נכון; נכון במיוחד לגבי השבוע, על שלל המשמרות שעבדתי בו דווקא על רקע לד זפלין וטרייסי צ'פמן (...), על טיסות האופניים עם ה"ארקטיק מאנקיז" בין רמת אביב למרכז - ובמיוחד לארלוזורוב והביתה לליל הסדר עם orbar (!), והיום, כשסופסוף
(
Read more... )
Comments 9
חג שמח
Reply
Truth is, my brothers and I have that thing going on; Orbar, who was our "Ushpizin", said we were more "Ha-verim" (stressed first sylable)kind of brothers than what he considered normal. He said it in Hebrew, though, and it didn't sound as lame as this. Hmmf. Btw, the pics were taken *after* the Seder-meal, so that's where the radiance of calmity came from...
Reply
Reply
Reply
Reply
עוזי ספציפית, הוא סוג של כוסון-על, אבל גם לכן לא חסר.
וגם התמונות עצמן הן ליק לגמרי.
Reply
בעניין היופי והכישורים, אגב, יש מין קטע מצער: אנחנו סוג-של משפחת גלאס הישראלית (סאלינג'ר, אין צורך לומר): שני האחים הקטנים הם יפים ומוצלחים לאין ערוך יותר מכל מה שקרה לפניהם. אבל זה מתאזן בנחת, אל דאגה
Reply
שיש לי שני אחים פעוטים: אחד ביולוגי ו אחד אמיתי. בעוד שהאמיתי חווה את החוויה הצה"לית במגוון קיצונויות מרתקות ומטלטל אנה ואנה בתהליכים מזככים ברמות כאלו ואחרות - הרי שהביולוגי השתחרר לפני שנה בערך ולחלוטין עונה על דרישות הרשומה: הוא התחתך לאין שיעור ואני עדיין לא מתליחה להחליף אתו יותר משלושה משפטים ברצף באותה השיחה. העניין, את מבינה. הוא פשוט איננו.
על כל פרצוף - לא זו הנקודה. הנקודה היא אחרת: רציתי גם לאחל לך מזל"ט רטרואקטיבי, שנמנע ממך בגין שואות פסח ושלל פיק-ים אחרים. בנים זכרים וכו'.
יצויין גם שאני קוראת כל מה שאת כותבת, מזדהה עד דמעות, לפרקים, מהנהנת בעידוד, לפרקים אחרים וצוחקת עד חורמה, באפילוגים. ורק לעתים נדירות באמת מואילה בטובי לחלוק עמך את הסנטימנטים. וחבל. ואני יודעת אני פיקוס.
Reply
תודה על המזל"ט! רטרואקטיבית גם כן נחשב:) למעשה, אינני נמנית על אותם עלובים שמודדים את חבריהם ואת עצמם לפי היכולת האווילית של הראשונים לזכור להתקשר דווקא ביום שרירותי אחד בשנה. אולי בגלל זה כל כך נהניתי מיום ההולדת המשובח שחגגתי ביום ו' (כנראה המוצלח ביותר מאז המצאת שנות העשרים): האחים, האמא ו - האבא [!!!] הדרימו תל-אביבה, מרחק שעה וחצי נסיעה לכל צד, כדי לבוא לחוג אתי אם הקשישי בעוד שנה; זה היה בערב, אחרי שבצהריים, לאחר שכל העולם טרח להפריע לי לישון, סלולרית, בין שש בבוקר לשתים עשרה - אמא שלי הגיעה אליי והסתובבנו באופניים וברגל בין פינות מעניינות במרכז תל-אביב, עשינו המון צחוקים וכיף, שבמהלכם פונקתי כהלכה. עשיתי גם כיף עם חברים. בקיצור, השנה ממש עשו ממני נסיכה, באופן בלתי צפוי בעליל.
גם הספקתי לקנות מתנות אוויליות בנחלה, לאחים שלי (אפריל הוא חודש מסובך במשפחתנו, כפי שהפוסט לעיל מוכיח).
לא אתחמק ואומר שמה שאמרת לי פה למעלה סומק אותי קשות. יש להניח שזאת מכיוון שאני כה תופסת ממך, את יודעת.
Reply
Leave a comment