יש משהו אומלל בדרך
בה הוא שומר את היופי שלה לעצמו.
רומנטיקן של חצות,
ילדתו מעלילה נשימתם לכוכבים.
פתאום נגמר הזמן
להתיילד ולקוות שייעצר.
הוא כבר מטווה תנועה ללכת
באורות העיר לאיבוד
פתאום נגמר הזמן.
השתקפותם בירחים לא נעה
והילדה נוטלת את ידו
פניה משנה, פוערת תער
ומתהווה בה צל בגרות קרועה מול רצונו שלא גואה עוד
כפי שיאה.
יופייה, משנגמר הזמן -
(
Read more... )