"We're seeing things in a different way, / And god knows it ain't his"
היה ברור שטובה-אחראית לא תצמח מזה, אך לא התאפקתי ותכף כשקמתי דיוושתי לסניף סטימצקי הגדול ביותר שפקדתי אי פעם, בדיזנגוף, מרחק שלוליתָיִים מדלתנו ככה, לממש את תלושי המתנה לפסח שקיבלתי מהגלידרייה, על סך מאתיים שקלים חדשים. (joy!).
פעם, אני זוכרת היטב, היו ביקוריי בסטימצקי שמחים ונעימים; לראשונה קניתי שם ספרים לעצמי-בעצמי בגיל שש עשרה, בתלושים ( Read more... )
Comments 20
Reply
אם כי אינני חזקה ב"פיצוחים" (=שבירת הראש המשותפת על "מאיפה אנחנו מכירים", כפי שלמדתי מחברים ש*כן טיילו*) - בכלל, ולגבי קרית טבעון בפרט, כי החל מכיתה ז', בשנת 94 הרחוקה והמושלגת, נפרדה הקרירה החינוכית שלי מכור מחצבתי הגיאוגרפי. אז החברים היו מחיפה ומקיבוצים מגוונים מהסביבה, בעיקר.
דווקא אני (ואורבר, שכאמור בא אליי לסדר) ברחתי בחזרה תל אביבה בסביבות שלוש אחר הצהריים בחג, כי עבדתי. (וגם אורבר).
אף על פי כן: מגניב!!! קבלי כִיף וירטואלי!!
:)
Reply
סתם חשבתי שנחמד שאנשים חולקים את אותו חלל בלי לדעת את זה.
זה כמו שאני ודידי גילינו בדיעבד שהיינו באותה הופעה שנים לפני שהכרנו.
הצטלבויות של אנשים כמו כדורים תועים שחוצים מסלול.
Reply
(The comment has been removed)
כתבת על הסניף הנ"ל לא מזמן, אֶיי? אקפוץ בקרוב לבדוק הכצעקתך, פשוט, אממ, אני אלרגית לסנטר. אליו ואל המבנה הארכיטקטוני ההוגוורטסי שבו הוא מתנאה. בלי פירורי לחם בכיסים אני לא הולכת! אין מצב שאני מצליחה להיכנס ולצאת באותו השער, ואז אני מתחילה לתהות איפה לעזאזל חניתי את האופניים, ומתחילה להציק לשומרים שגם כך חייהם מרים (אני משוכנעת ששומרי קניון הם בתחתית של העולם מאז שהאתיופי ההוא מהמעונות, שומר בקניון רמת אביב, ירה בחברה שלו ובעצמו, בבניין שמולי, כשהייתי בשנה א').
את דן פגיס יש לי בקובץ קצר, והתוודעתי אליו מזמן מזמן, אבל אז לא תפסתי ממנו מי יודע מה. חיפשתי משהו יותר מאופר וסוחף בשירה שקראתי. היום זה סבבה לגמרי. הוספנו כמה אוקטבות למנעד הרגשי, וכיוצא בזה למנעד הסבלנות והחוכמה. שלא לדבר על רפרטואר החוויות, והדימויים...
Reply
Reply
Reply
Reply
האין השורה התחתונה *תמיד* פשטנית? נסה להצביע על אלו שלא. פעם יצא לי להשתתף בערב שירה פיראטי אצל חבר, בו נדרשו כל המשתתפים להביא שירים שאהבה נפשם, להקראה. אני החלטתי להתחכם ונכנסתי בדף שלי בבמה חדשה ל"מומלצים שלי", חלון שפותח רשימת קישורים - כולל טיזרים - לכל השירים שהענקתי להם ציון גבוה, מאז שהתחלתי לגלוש בבמה. מדובר בחמש שנים, אז היה זה די מגניב לדלות משם חומרים שגם היום אני אוהבת (לא הרבה, אגב, במפתיע),
ובעיקר גיליתי שאפשר לחלק לכמה קטגוריות את השירים שאני אוהבת בבמה: שירי זימה, שירי הומור, שירים עם משלב לשוני גבוה שלא מתרסקים בסיום (נדיר), שירי אהבה מכל הסוגים, ויותר מכל - שירי מטא. ארספואטיקה, לצערי, היא נקודה חלשה אצלי. מביך, אני יודעת. בהה.
Reply
Reply
ממ... כן, אתה צודק. גם בגלל שתמיד מעצבן לגלות שכולם מצפים שמשוררים, כותבים וגם סתם צעירים פרוטוטיפיים יהיו - גבר. ואני אומרת את זה בתמצית דם לבי, ולא בססמאנות פמיניסטית, מיינד יו
:)
Reply
Reply
Reply
Reply
!!!
Reply
Leave a comment