2:43 בלילה, מזגן ושקט ועבודה לסיים וניק דרייק (אני מתמהמהת כל כך, שכבר פול וולר, בשיר שזורק אחורה ומערבל). עשר שנים לטיסה לסין, היום, ולא רק הסיטואציה והמוזיקה אלא גם מצב הרוח נוסטלגי. הקישור לז'ורנל כבר מזמן נמחק מרשימת הקישורים-הקיצורים בפיירפוקס (בתחילה משום שאת הלפ-טופ שזפו עיניים זרות, ואני, גם אחרי שמונה וחצי שנים של בלוג, מפרידה ומבדילה בין ( Read more... )

ביום חמישי שעבר, בדרך חזרה מהעבודה, מכיכר המלך אלברט שנתלתה על הקיר, צועדת בכיכר האמיתית. בפרונטו יושב מישהו ושר בפּוּם פּוּם פּוּם שורה אחת מ-By this River של בריאן אינו, ועושה אותי שמחה.

ליאורה יצחק והברירה הטבעית. תופסים אותנו בחנייה, בחזרה משייח ג'ראח. שישי בערב, שמונים ושמונה, שם, כאן ובכל מקום, בשעות הכי טובות של תל אביב. האוטו חונה. היא ( Read more... )

כל מיני תענוגות:

מרק
הוא לא מלוחייה, אם כי זו של mezze היא ההשראה, אבל הוא בהחלט מרק, שכפי שאורי הגדירוֹ אמש, אי אפשר לקנות את מרכיביו בקופה המהירה בסופרמרקט, אפילו לא בשלוש נגלות. (בין השאר גם משום שחלק ממרכיביו עדיף לקטוף).
מטגנים שני בצלים קצוצים, לא מעט גבעולי סלרי פרוסים, וקוביות משלושה גזרים בתערובת של שמן וחמאה (או שמן זית ושמן קנולה). ( Read more... )

כמה חודשים לפני הנסיעה לסין גיליתי בהפתעה קלה שהמשותף לכל הספרים שרכשתי וקראתי באותה העת היה הקשר שלהם לדן דאור. ספרים שתרגם, ספרים שכתב, ספרים שערך, ספרים שבחר, ספרים שטייל, ספרים שבישל. החיים הסחופים היפה והעדין (שיש להודות כי נרכש בין השאר גם כי אהבתי את עיצוב מדבקת ההנחה של חרגול שעל הספר), המדריך למטייל בסין שכתב עם יגאל צור והיה מרתק ומועיל ( Read more... )

נרקיסים פורחים. קמומיל מבצבץ. עלי חרדל סגולים. ארל גריי ירוק. כרטיסים לפיקסיז. 40 קילו שום. כלבה קופצת ומזנקת ומתיישבת על שולחנות וממריאה מעל משוכות רגליים ומכרסמת עוגות שוקולד-שמרים באין רואה. כלבה נכנסת אל הציפה בחושך ובקור וגונבת שמיכות לנזקקים. מטבח מבולגן. מרק סלק ועגבניות. מעצמת תבלינים. אי ודאות בעבודה. מפגשים מרתקים. טלפונים מציקים. עומס. ( Read more... )

... כל הזמן הזה הוא לוטש עיניים ברוזט, כאילו רק אליה הוא מדבר. דבריו מוסכמים עליה, בדרך-כלל, אבל היא אינה יודעת אם הוא מתכוון להם באמת ולמה הוא באמת מתכוון. רק אחרי כעשרה ימים הוא מצליח לשכנע אותה לבוא אליו, ודווקא בנימוק הכי קלוש - קר בחוץ ואצלי חם ( Read more... )

1 עבודה חדשה. (עדיין לא סגור רשמית, אך מסתמן)

1 אלינור אוסטרום, זוכת פרס נובל שמשמחת אותי שמחה גדולה. כתיבתה עומדת בבסיס התזה שלי, שמנסה, באופנים משונים-משהו, להרחיב את משנתה לרמה העירונית. ואין ספק שעכשיו, אחרי חודש ושבוע של פחד מהקובץ הסגור ההוא, שאלוהים יודע מה כתוב בו, הגיע זמן לפתוח ולקרוא מחדש ולשכתב ולהדגיש את הדרוש דִיגוּש, ולהעמיק ( Read more... )

לכתוב על ריח אני לא יודעת ( Read more... )

תכף אשוב, אינשאללה, עם גינות וירקות, פודלים צרפתיים מזדקנים וג'ון סטיינבק, שווקים וקישואים ומרפסות וקטניות, רחובות ועיריות ושלטי חוצות וחוצות בכלל, ופליטים ומהגרי עבודה וספריות-גן וסתיו-סתיו-סתיו, אבל בינתיים כמה קליפים מקסימים וחכמים במיוחד. They Might Be Giants עושים נפלאות, ושרים על פליאונטולוגיה (עם כמה דינוזאורים מוצלחים), יסודות (ופילים!), ( Read more... )

סטיבן פריי ומארק קרוורדיין מחפשים את הקקפו ועוד כמה חברים.

וואו.

Click to view

Every campaign needs heroes, faces that represent the issue at stake. Icons, we would say now. It was typical of Douglas and, as I later found out, of Mark too, that their icons should be such strange and (at first glance) unprepossessing animals as the Amazonian manatee, the aye ( Read more... )