-
!כל הלסביות על הדילדו שלי
שבר-פוסט מאמש ש(גם) בעטיו התעוררתי שלושת רבעי שעה אחרי שצריכה הייתי לפתוח את החנות:
נשברתי.
מובן שצריכה הייתי להפיק מן הניסיון את הלקחים המתבקשים: ברור ששביתת האל-ג'יי שלי תתפרק; פעולות מחאה בידיי הן סגולה בטוחה לכישלון חרוץ. וכך, עכשיו, בחמש ושלושים לפנות בוקר, כשעה וחצי מאז שחזרתי מהעבודה הביתה, אכלתי, שתיתי וקיטרתי לאורבר על כל המיטה, אני ( Read more... ) -
"One time for your mind, your body and your soul, Every time that it rhymes you know I'm in control"
בלי לאונן במילים (כמעט) (טוב, עם, עם:), אני רוצה להכריז על שביתת-רעב-יורנלית, מכאן ועד ליום הנכסף שבו אזרוק בשולחנה של ירדנה, המזכירה האלמותית של החוג להיסטוריה, את עבודת הסמינריון האחרונה שלי (ולפניה העבודה הלפני-אחרונה, והשלוש הקטנות שאני עדיין חייבת בחוג לתורת הספרות תנצב"ה). זה יהיה בעוד כמה שבועות מ א ו מ צ י ם, שבהם אעשה בדיוק שלושה דברים: ( Read more... ) -
"Mine's a tale that can't be told"
טוב. המצב התחיל להשתבש. היום הלסבית החדשה נתנה לי דיסק במתנה. חדש מהחנות, עטוף והכל. אפילו היה שם סרט נוצץ קטן. זאת, במהלך המשמרת שלי, לאמור: ביקור יזום ומכוון שלה - בגלידריה, כשאני עובדת ושעתיים לפני שמגיעה העובדת המתגברת בערב, כדי להעניק לי דיסק ולבלות איתי איזה זמן. (השתנקות בעתה).למרבה המזל, היו המון לקוחות, ואחרי ארבעים דקות ככה שאני מתיישבת ( Read more... ) -
לסביות, גטקעס ומה שביניהם
אני לובשת כרגע את חולצת הגטקעס השחורה שלי, לכבוד יום השואה. הגותית הביאה לי אותה: הצקתי לי דוא"לית שתשיבנה אליי, וראו זה פלא, הבוקר חיכתה לי בשקית בחנות חולצתי המכובסה, כבקשתי. זה ממש משמח. התגעגעתי אליה! אל החולצה, זאת אומרת. ומה עוד יש לה, לבחורה, להתנחם בו, ביום שואה שואתי שכזה? -
עבדתי בוקר שבחובו מתלמדת: כן, עוד אחת, והופ: לסבית. היא יפה מאד ( Read more... ) -
"Are we, we are/ Are we, we are/ The waiting unknown?"
אור ואני בחדר של אור, במצב תודעה משופר.
אני: אור, תשים במערכת את הדיסק של Greenday...?
אור: לא, צריך לקום בשביל זה.
אני: אני קמתי להביא מאפרה קודם, נכון? אהה. תשים, עכשיו!
אור: לא, תכף, עוד מעט.
אני: תשים! עכשיו! עכשיו!
אור: שנייה, חכי!
אני: עכשיו! עכשיו!
אור: את צריכה לעבוד על הסבלנות שלך. אני עוזר לך.
אני: אמא שלך צריכה לעבוד על הסבלנות שלי!
( Read more... ) -
"This is how I'm supposed to be,/ In a land of make believe/ That don't believe in me"
משום מה, היום המחשב שלי חפץ מאד לעדכן לעצמו תוכנות לא-ברורות, ואז להפעיל את עצמו מחדש. כל פעם שהוא מספר לי על כך אני מסבירה לו שאתן לו את ה-restart שלו אחורי זה, בתנאים שלי, מקליקה וממשיכה להתעסק בענייני. מסתבר שבפעם הקודמת שזה קרה, בסביבות עשר וחצי בערב, נתונה הייתי עמוק וחזק בחיבוק של מורפיאוס, וכך לא הפריע לו איש להתאתחל, ולהשליך את הפוסט הארוך ( Read more... ) -
"We're seeing things in a different way, / And god knows it ain't his"
היה ברור שטובה-אחראית לא תצמח מזה, אך לא התאפקתי ותכף כשקמתי דיוושתי לסניף סטימצקי הגדול ביותר שפקדתי אי פעם, בדיזנגוף, מרחק שלוליתָיִים מדלתנו ככה, לממש את תלושי המתנה לפסח שקיבלתי מהגלידרייה, על סך מאתיים שקלים חדשים. (joy!).
פעם, אני זוכרת היטב, היו ביקוריי בסטימצקי שמחים ונעימים; לראשונה קניתי שם ספרים לעצמי-בעצמי בגיל שש עשרה, בתלושים ( Read more... ) -
מרק פול עם שקדים וקניידעלך
למישהי, לא משנה מי, גותית, יצא פעם להצביע בפניי, במילים כאלה או אחרות, על כך שאנחנו חיות ופועלות בתוך פסקול אסתטי במיוחד. זה נכון; נכון במיוחד לגבי השבוע, על שלל המשמרות שעבדתי בו דווקא על רקע לד זפלין וטרייסי צ'פמן (...), על טיסות האופניים עם ה"ארקטיק מאנקיז" בין רמת אביב למרכז - ובמיוחד לארלוזורוב והביתה לליל הסדר עם orbar (!), והיום, כשסופסוף ( Read more... ) -
"But I'm sitting going backwards/ And I didn't want to leave [...]"
כשהייתי בת שש עשרה וחצי ככה, אמא שלי הייתה בדיכאון קליני מזה כשבעה חודשים. זה היה החודש השני ללימודיי בבית הספר החדש והמטלטל, בקיבוץ; כיתה י"א, אחד באוקטובר. ההפסקה הגדולה נגמרה בדשא הגדול והחברים מסביב כיבו את הסיגריות (אני התחלתי לעשן רק ארבעה חודשים לאחר מכן); הידיד הטוב המפורסם, גיא, נתן לי יד נערית ועזר לי לקום (יובהר: הייתי אז מאד בריאה. ( Read more... )
